הכוכב השני מימין

פרק 12: שם ההצגה: 'פחות פיטר'

מהפרק הקודם:
"אתה רוצה לומר שאתה אשם פיטר. תאמין לי שזה מה שאתה רוצה, אבל אתה לא יכול לעשות את זה בלי העזרה שלי. מילה שלי נגד המילה שלך פיטר. ואני יכול בקלות להפיל את האשמה על מישהו אחר. מישהו שיש עליו דווקא האשמה מוצדקת ועדים לגניבה-"
"מי?" קטע פיטר במהירות, הלחץ בתוכו גבר ונשימותיו נעשו כבידות.
"אני לא יודע....שחכתי מה השם שלו...." ג'וזף עשה פרצוף מבולבל וגירד בסנטרו, גורם לפיטר להתעצבן יותר ולאדק את לסתו.
"והוא יקר לך פיטר. זה מישהו שאתה ממש אוהב, אבל ממש...תגיד לי את מי אתה הכי אוהב בחבורה הקטנה הזאת שלך?" שאל ג'וזף כשעיניו מתכווצות מעט לדמותו של פיטר, גורמת לפיטר להירגע מעט ולחשוב על השאלה לעומק.
"אני אוהב את כולם-"
"אבל על מי אתה מרגיש הכי צורך לגונן?.... על מי אתה הכי רוצה לשמור?...מי כל-כך חלש שאין לו את הכוח להגן על עצמו?" חייך ג'וזף ועיניו של פיטר נפתחו בבהלה.
"טוטלס" אמר פיטר, אמירת שמו גרמה לו להצטמרר ולקוות שהוא טועה.
אבל הוא לא טועה. הוא לא יכול לטעות.
"דינג דינג דינג דינג דינג!" קרא ג'וזף, כשפיו ועיניו נפתחו בתדהמה מזויפת על תשובתו של פיטר.

בשניות הבאות דברים הלכו במהירות. דלת משרדו של ג'וזף נפתחה וממנה הגיח סמי. פיטר שכבר היה על גבול שיגעון התכונן להתנפל על ג'וזף.
וג'וזף שראה שזה מגיע הלך לאחור במהירות.
ידיו של פיטר התהדקו מאחורי גבו והוא נעצר כשהוא מסתובב לאחור, צופה בסמי מחזיק בו ומנסה בכל כוחו להאבק בו.
"תירגע קטנצ'יק" צחק סמי ונתן לג'וזף חיוך גדול. הם תיכננו את זה...עוד מהרגע שהוא והחבורה נכנסו לחדר. הכל היה מתוכנן. הבין פיטר, העצבים והעצב מילאו אותו.
"אתה מפלצת!" צעק פיטר כשעיניו התחילו להתמלא בדמעות. הוא בכה מתסכול, מכאב פנימי ובעיקר מייאוש. הוא היה מיואש מהדרך של החיים תמיד להתנקל לו.
ג'וזף גיחך ברשעות ואיתו גם סמי.
"אל תבכה קטנצ'יק" אמר סמי בעצב מוגזם והתכופף ללטף את ראשו. פיטר מייד ניער את ראשו ושלח לסמי מבט זועם. מבט שגרם לסמי לרגע של בהלה, אך רק לרגע.
"עכשיו אם אתה לא רוצה שטוטלס ילך למוסד אתה תעשה כל מה שאני אגיד לך. ואתה תלך למוסד רק אחרי שתעשה זאת."
אמר ג'וזף כשהוא מתכופף לגובהו של פיטר, מחזיק בגבו במעט כאב.
"מה אני צריך לעשות?" שאל פיטר ושפשף את עיניו, גורם לריסים שלו להתחבר אחת לשנייה עקב הדמעות ששימשו לדבק.
ג'וזף הושיט את ידו לפיטר, מלטף את ראשו באטיות. "ידעתי שתבחר נכון. עכשיו כדי שתוכל ללכת מכאן בלי שום הפרעות אני צריך שאתה כביכול תאהב אותי ותעשה כל מה שאני אומר ותגרום גם לשאר לעשות זאת. הם כבר יעקבו אחרייך." אמר והפסיק ללטף את ראשו של פיטר, שלא היה לו את הכוח להזיז ולו את ראשו.
"אני לא מבין מה התוכנית שלך. מה יוצא לך מכל זה?" שאל פיטר כשהוא מפנה לג'וזף מבט מבולבל ומיואש.
"מה לא יוצא לי מכל זה?! אתה גורם לחבריך לגנוב בשבילי במשך חודש ולהתחיל לשנוא אותך. ואז אתה עף מכאן על טיל בלי שום התנגדות והכסף שלי לא נפגע." ג'וזף חייך חיוך מאוזן לאוזן גורם לפיטר לצחוק במרירות בליבו.
הוא באמת חשב כל הכל.
אבל משהו עדיין לא הסתדר לפיטר הקטן,
"למה חודש?" שאל, גורם לחיוך של ג'וזף לקבל גוון של התרגשות.
"כי זה הזמן שבו השוטר הסכים להשאיר אותך כאן. אז יש לך חודש שלם במטרה לגרום לכולם לשנוא אותך ולא-"
"אני יודע!" קטע פיטר במהירות, לא רוצה אפילו לחשוב על מה שאמר.