גם רגשות צריכים לדבר-

מטרה-

כשטסים האנשים נראים קטנים יותר,כמו נמלים קטנות שמתרוצצות ללא הרף, מנסות להוכיח יותר מידי,ולפעמים אני אחת מהם.
הנה אני עוברת הלאה,טסה אל עבר חיים חדשים,בתקווה לקיים את המטרות בחיי,או לפחות להציל אותן.
אני מסתכלת בחלון,מתפללת לטוב מלמעלה,מקווה שמשהו שומע אותי שם.
יש אנשים שמסתכלים על העבר והם מגלים המון טעויות,שלרוב הם מצטערים עליהם, אני חלק מהם,אני מצטערת על כל הדברים שלא אמרתי,ועל הדברים שאמרתי,אני מצטערת על הדברים שעשיתי ועל הדברים שלא עשיתי. אני לא חיה את הרגע,אני לא זאת שקובעת את חיי,מאז ומתמיד הכתיבו לי את המעשים שלי,את המילים שלי ואפילו את המחשבות שלי. רק דבר אחד היה שלי,וזה היה הדמעות שלי,הן התפרצו בכל סיטואציה,מעצב ועד שמחה. הן היו מתפרצות בשניות ונעלמות במאיות השניה. הן היו הבחירה היחידה שלי,לבכות או לא?
השאלה הזאת רודפת אותי יום אחר יום,וכשאני בוכה אני שואלת את עצמי אם זה משמחה שממלאת את הלב או שזה מעצב שמפרק את הכל לרססים של חיי.
אני מחייכת לעצמי,מרגיעה את הנפש שלי שנפצעה אין ספור פעמים.איבדתי כבר את התמימות,ואני ממשיכה לחייך,רוצה להאמין שאני לא השתנתי,ולמרות שאני יודעת שזה שקר,אני מאמינה לעצמי.
אבל עכשיו אני יודעת שלא אהיה אותה אחת,ואני גם לא רוצה להיות אותה אחת. אני עוברת מקום כי אני רוצה,לא כי אין לי ברירה אלא כי זה רצוני.
אני מסמנת לעצמי מטרה,להשתנות לטוב או לרע,אבל העיקר להשתנות.