גם רגשות צריכים לדבר-

לרקום חלום-

בואו נרקום חלום,חלום ורוד וזוהר,חלום גדול ומענג,חלום שיעלה חיוך,חלום שיעוף למעלה כמו בלון הליום...
נבחר לחלום את הבד היקר ביותר,את הבד הטוב ביותר,את הבד החלומי,הרי לחלום מגיע בד ברמה חלומית,לבד היקר קוראים דימיון,הוא קיים בכל מקום,אבל רק האמיצים ביותר משתמשים בו כי הוא נורא מסוכן, הוא יכול לשבש לך את הראיה,הוא יכול למכור לך עולם אחר,אבל הוא גם הכי שמח,הכי אופטימי,הכי... הכי חלומי...
ואחרי שבחרנו את הבד,צריך לרקום,ובשביל לרקום צריך את המכונה המשומנת ביותר,החכמה ביותר,המבינה ביותר,הטובה ביותר,החלומית ביותר,הרי לבד חלומי מגיע ידי זהב חלומיות. למכונה החלומית קוראים אתה,יש לו ידי זהב,נכון לפעמים הוא גם טועה ומתבלבל,אבל הוא תמיד יודע לתקן,הוא משתמש במעבד שלו,הגלגלים אצלו עובדים במהירות מתקטקת,תמיד נעים,מסתובבים ללא הפסקה.
וכשבד הדימיון ומכונת האתה נפגשים, החלום יוצא בצורה מעניינת,בכל פעם בצורה שונה,נכון שהחומרים הם אותם החומרים,אבל זו התופעה כששני דברים חלומיים נפגשים ומייצרים חלום אחר חלום.
החלום מוכן,רקום כולו בצורה מדהימה ויצירתית,החלום מוכן לצאת לחניות,שיקנו אותו,שישתמשו בו.
אך אבוי,הוא נשאר שם,בחנות,בפינה בצד,הוא נשאר שם ואף אחד לא בא לקנות אותו,אף אחד לא רצה להשתמש בו.החלום נבהל והצטער,הוא לא הבין למה לא לוקחים אותו,יש בו את הבד הטוב ביותר,ומי שהכין אותו היה הטוב ביותר.
החלום ישב בפינה וחיכה לאמיץ,הוא חיכה לאחד שיקח אותו וישתמש בו,לאחד שלא יחשוב יותר מידי,לאחד שהמחיר לא יפחיד אותו,לאחד שיאמין בו.
הימים חלפו והצטברו לחודשים והחודשים לשנים, והחלום נשאר בצד.
ביום אפלולי ורטוב,שהעולם שבחוץ נראה קצת מאיים,נכנס ילד מבוגר לחנות וביקש לראותו,לראות את החלום הנטוש. החלום התלהב והתרגש,היום הגיע,סוף סוף ישתמשו בו,יאמינו בו למרות הכל.
ואכן אותו היום הגיע,הילד המבוגר קנה את אותו החלום,את אותו החלום שישב בפינה זמן ארוך מידי וחיכה לו,חיכה שהילד מבפנים יחזור אליו,אל עצמו שהיה,שיהיה ושמתגלה עכשיו.