גם רגשות צריכים לדבר-

מישהו לאהוב-

זה היה יום ראשון,השמש החמה והציפורים המצייצות הכריזו שהקיץ קרב ובא ואיתו גם האהבות.
לירז בת 15,יש לה עניי חמניה, חומות הן כמו העצים הפורחים,שיערה אדמוני עם גוונים חומים,ועורה שזוף בדיוק במידה המתאימה.
המון טוענים שלירז ילדה יפה ומתפלאים כששומעים שחבר אין לה.
לירז אומנם לא מבינה,החיים לא סובבים סביב בנים,יש יותר מזה. עד לא מזמן לא עניין אותה חבר ,מחשבה כזאת אפילו לא באה לראשה.אבל היום משהו השתנה,היא רצתה מישהו שישב איתה על הנדנדה בחצר,מישהו שאיתו תלך לטייל,מישהו שאיתו תוכל לדבר על הכל,מישהו שיהיה גם חבר טוב וגם מאהב,מישהו שאיתו יהיה לה טוב.
היא הולכת בשביל המוביל לביתה,עד עכשיו היא ישבה בפרדס עם ליהי,הן ישבו ודיברו,ליהי סיפרה לה שנתן מחבב את לירז,והיא לא ידעה את נפשה,כמה שלירז נהנתה לשמוע איך הוא מסתכל עליה,איך הוא מדבר אליה,היא בכלל לא שמה לב ליחסו המיוחד אליה.
לירז הגיעב אל ביתה,'מוזר' חשבה לעצמה, ' איך בשניות התהפכתי,לפני ששמעתי על נתן הכל נראה לי שטויות,דברים שמעסיקים ילדות קטנות,ואני? איני ילדה קטנה יותר,אבל כששמעתי על נתן חיבה מוזרה צמחה בקירבי,דבר שבחיי לא הרגשתי.'
היום עבר כמו כל יום אחר,עוד מעט השמש תשקע ואותה יחליף הירח.
תמיד הירח נראה ללירז כשדכן,כל בן ובת שהיו יוצאים בחשכה כשהירח למעלה במרומים היו חוזרים כחברים,כמה מקווה היא שנס זה יקרה גם לה,שהשדכן מלמעלה יעזור.
קול נקישות קטע את מחשבותיה.
"לירז" צעקה אמא "תעשי משהו מועיל ותפתחי את הדלת" . למה אמא צריכה להגיד כל דבר עם עלבון,היא יכלה לבקש יפה ולירז היתה עושה את זה,'ככה זה מבוגרים' חשבה לירז.
לירז פתחה את הדלת ונתן עמד מחוץ לדלת,השמחה בליבה לא ידעה מרגוע,הסומק עלה על לחייה של לירז.
"היי לירז,מה שלומך? חשבתי לעצמי תראה נתן איזה לילה יפה,לא כדי ללכת לטיול אבל אני לא יכול ללכת לבדי לטיול,זה קצת מבאס,אז חשבתי עלייך,תרצי לצאת איתי לטיול?" אמר נתן בביטחון שמתאים לגבר.
לירז אמרה כן נרגש וצעקה לאמא שהיא הולכת ושהיא לא תחזור מאוחר מידי.
עכשיו שניהם הולכים,אחד לצד השני,נתן משתף אותה בעלילותיו,ולירז משתפת אותו בעלילותיה.
הם הגיעו לפרדס,איפה שלירז היתה עם ליהי לפני שעות אחדות,נתן אחז את שתי ידיה והסתכל אל תוך עיניה, נדמה היה לה שהוא נבוך מסיטואציה זו,כאילו הוא לא יודע מה לעשות,אז לירז החליטה לתפוס פיקוד ונשקה לו,והוא כמובן לא התנגד.
'תודה לך ירח' חשבה לעצמה לירז, הנה גם עכשיו הירח לא חרג ממנהגו.