גם רגשות צריכים לדבר-

חיים חדשים,חיים של גדולים-

"חברים יקרים,היום זהו היום הגדול,היום שכולנו חיכינו בצפייה לבואו! היום אנחנו מצטרפים לשורה ארוכה של גיבורים,היום אנחנו נכנסים לחיים של הגדולים. אנחנו נתנהג כמותם,נדבר כמותם,נהיה הם! כל חיינו חיכינו ליום הזה, והנה הוא הגיע. אז כולם בואו נקח נשימה אחת גדולה,נשימה אחרונה של ילדות,נתנתק אחת ולתמיד מהילדות ונצא אל החיים האמתיים"
כולנו לקחנו נשימה אחת גדולה,נשימה שתשאיר מאחור את העבר ותקדם אותנו אל העתיד.
לכל אחד מאיתנו מרוח חיוך על הפנים,ולחלקנו יש אפילו דמעות בעיניים.
כמה חיכינו ליום הזה,שמונה עשרה שנה אתה מחכה ומחכה,חושב על הרגע הזה, מייחל שיגיע כבר ותהיה חלק מהם. מכינים אותך מאז שאתה נולד לחיים של הגדולים,מלמדים אותך הכל מא' ועד ת'.
כולנו לבושים בלבן,בשבילנו היום זהו יום חג.
עוד כמה דקות תגיע משאית גדולה ותקח את המוכנים לחיים חדשים.
"עם כל השמחה והציפייה,לא כולנו נגיע לחיים של הגדולים,לא כולנו נזכה לחיים חדשים... במשך השנה האחרונה תרגלתם אלפי פעמים את חיי הגדולים,התנסתם,נכשלתם והצלחתם. אבל כפי שכולנו יודעים,לא כל אחד זוכה להתחלה חדשה,רק הטובים ביותר זוכים,רק המוכנים זוכים!
תסתכלו סביבכם,בינכם נמצא הכרטיס כניסה לעולם של הגדולים,כרטיס שיביא לכם חיים חדשים. אבל בכדי למצוא את הכרטיס תצטרכו לקבל טעימה קטנה מהחיים של הגדולים, אתם צריכים לפתור את החידה הבאה,אם אתם יודעים את התשובה תחפשו אותה באחד הבורות שבאדמה...
והנה לכם החידה:
'נמצאה גופה בתחתית בניין רב קומות. על פי תנוחת הגופה, נראה די ברור שהאדם קפץ מאחת הקומות וביצע התאבדות. אתם נקראתם יחד עם צוות חוקרים לבדוק את המקרה. כשהגעתם לבניין, עליתם לקומה הראשונה ונכנסתם לחדר שהחלון שלו פונה לכיוון שבו נמצאה הגופה. אחד החוקרים שהיה אתכם פתח את החלון והטיל מטבע על הרצפה. יצאתם מהחדר, עליתם לקומה השנייה והחוקר שהיה אתכם חזר על התהליך.
החוקר המשיך לעשות את אותו הדבר עד שהגעתם לקומה האחרונה, שם הוא סיפר לכם ולכל הצוות שזו לא הייתה התאבדות, אלא רצח. כיצד הוא הגיע למסקנה הזו?'
אז שיהיה לכם בהצלחה..."
בשניה שהוא זינק אותנו כולנו עמדנו במקום,עדיין מבולבלים,לא מבינים מאיפה זה נחת עלינו,אבל מהר מאוד התעוששנו.
עכשיו זה כל אחד לעצמו,בשנים הקודמות כולנו היינו ביחד ואילו עכשיו כל אחד דואג אך ורק לעצמו.
הלכתי רחוק מכל האנשים והתחלתי לנסות לפתור את החידה.
אם אני אצליח לפתור אותה,אני אהיה חלק מהמוכנים וככה יראו חיי,מלאים בחידות שונות ומוזרות.
ההתרגשות אפפה אותי,חישמלה אותי לכמה רגעים,סיפקה לי כוחות חדשים.
מסביבי היה המון רעש שהפריע לי לחשוב והכניס אותי ללחץ.
עיני חיפשו מקום שקט,בודד,מקום שאפשר להתרכז בו. חיפשתי כמה דקות אך לא מצאתי.
"מצאתי!" צרחה אישה נמוכת קומה,כולם הריעו לה וגם אני,כול אחד נכנס לפאניקה,כל אחד רצה גם הוא לקבל את הכרטיס.
לא עברו יותר מעשר שניות ועוד אישה מצאה את הכרטיס.
שתי הנשים נראו מאושרות, קפצו משמחה,צרחו,חיבקו אחת את השניה.
מרוב הלחץ למצוא את הכרטיס לא הצלחתי למצוא אותו. השעון הגדול הראה שעברו שלוש עשרה דקות,ולי לא היה בכלל קצה חוט.
עד מהרה מצאו עוד עשרה אנשים את הכרטיסים, כולם שמחו מאוד בשבילם אבל הצטערו על ביש מזלם.
נשאר רק עוד חצי דקה, ורובנו לא מצאנו.
המשאית הגיעה,העלתה עליה את המוכנים ונסעה איתם אל עבר התחלתם החדשה.
אנחנו נשארו מאחור,נושמים את אבק המוכנים,נשארים תקועים בעבר,לא מקבלים התחלה חדשה...

************
מי שרוצה לדעת מה הפיתרון,הנה הוא:
אף חלון לא היה פתוח באף חדר. אם הנרצח היה מתאבד, החלון של חדרו היה נשאר פתוח. מה בקשר להטלת המטבע? זהו סתם מנהג מוזר של אותו החוקר.
הכרטיס היה בתוך הבורות שאין בהם את המטבע