גם רגשות צריכים לדבר-

לחלום על שלום-

לחלום על שלום.
זו כנראה מטרת חיינו,רק לחלום על הדבר הזה,שלום לעולם לא יהיה לנו,וגם אם יהיה אז הוא לא ימשך לעולם. בעצם שום דבר לא נמשך לעולם.
אנחנו חיים במדינה שהנורמה בה היא מלחמה,הילדים מתבגרים במהירות,התמימות עוזבת אותם כשהם עוד בחיתוליהם.
אלפי נערים מתגייסים ובין לילה נהפכים לבוגרים בנפשם.
מציאות כזאת עוברת על כל דור בעמנו,מיצאת מצרים ועד ימנו.
השלום נשמע רחוק כל כך, רחוק כל כך שנחשב כנס.
נטפלים אלינו על לא עוול בכפינו,ואנחנו? אנחנו רק מנסים לשרוד את המציאות שמכתיבים לנו.
המון דמעות נשפכו,יכלנו כבר להקים ים מרוב הדמעות. דמעות של צער ויגון,דמעות של חוסר הבנה,דמעות של אבות אבותינו,דמעות של תקווה.
אבל מי אמר שהשלום זה הפתרון?