דברים שלא אמרתי - הושלם

פרק 24

(5.1.16)

"ג'יימס! חכה רגע!"

הסתובבתי אל הקול שקרא לי, בדיוק בזמן לראות את מייקל נעצר פחות ממטר ממני במסדרון של בית הספר. מכל מקום תלמידים ממהרים עברו בלי לשים לב לאנשים סביבם. הם דחפו ודחקו אותי אל הקיר והמשימה להשאר יציב הפכה יותר ויותר קשה.

"שלום," עניתי.

"הגעתי היום עם המכונית של נואה אז אני אוכל לתת לך טרמפ במקום שתצטרך לסוע באוטובוס. למה לא חיכית לי?" מייקל שאל בהתנשפות אחרי מה שנראה כמו ריצה במרחבי המסדרון.

השפלתי את העיני ואז החזרתי אותן אליו. "חשבתי שאתה כבר הולך עם החבר שלך." שתי המילים האחרונות יצאו שונה מהפה שלי. אני לא יודע להגדיר איך בדיוק שונה. כאילו לא אני אמרתי אותן.

הוא צחק והרים גבה. "החבר שלי?" הוא שאל בחיוך. "מוזר מאוד. מסתבר שיש לי חבר ולא ידעתי עליו. אתה מוכן להגיד לי מי זה החבר הזה שלי?"

"זה שישבת לידו בקפיטריה."

בארוחת הצהריים באותו היום מייקל לא ישב לידי. הוא ישב ליד שתי החברות שלו, אלינור והשניה שאת שמה לא זכרתי, ועוד מישהו חדש, נער בלונדיני וחייכן עם פנים מעצבנות.

מייקל צחק פעם נוספת ואני הרגשתי רע שאני בכלל לא מבין את הבדיחה. "אדם?" הוא נראה המום. "אתה חושב שאדם הוא החבר שלי? ממש לא! הוא בכלל החבר של אלינור. היא חושבת שיכול להיות שהוא הומו ומסתבר שהיא מחשיבה אוותי בדיקת 'הומואיות' אז היא בקשה שרק היום הוא ישב לידנו."

עקמתי את הפרצוף שלי. "הוא... לא חשוב." השפלתי מבט. "זה פשוט מוזר."

הוא כיווץ את עיניו לעומתי ובחן את הפרצוף שלי בדרך שממש לא גרמה לי להרגיש בנוח. הוא נאנח ואני הייתי פשוט נפעם מכמה מהר הבעות הפנים של הבן-אדם הזה משתנות.

"זהו זה," הוא אמר, כאילו הגורל נחרץ. "נמאס לי."

העיניים שלו סערו והיה נראה לי כאילו הוא מתחבט בינו לבין עצמו אם לעשות משהו. הוא נעץ בי מבט נחוש ואז העביר את עיניו אל כיתת המתמטיקה הריקה שלימינו.

לפני שהספקתי לשיר לב הוא סגר את ידו על מפרק הזרוע שלי וגרר אותי לכיתה. הוא סגר את הדלת מאחורינו וסימן לי בראשו לכיוון אחד הכיסאות. "שב," הוא אמר, ולמרות שלא ממש הבנתי את הסיטואציה, התיישבתי.

מייקל גרר את אחד הכיסאות, סובב אותו והתיישב מולי. "קדימה, תשאל."

מבחוץ הקולות של התלמידים בסוף יום הלימודים הלכו ונחלשו אבל אני המשכתי לנעוץ את מבטי בדלת שאולי תיפתח עוד רגע. "לשאול מה?"

מייקל משך בכתפיו. "לא יודע. אתה זה שרוצה לשאול."

"אני לא רוצה לשאול כלום."