דברים שלא אמרתי - הושלם

פרק 31

(15.11.14)

"אי שם, מעבר לקשת!" בן צרח כשהוא נכנס לחדר שלי. הידיים שלו היו פרוסות לצדדים והוא בהחלט היה נראה כאילו הרגע יצא ממחזמר.

זרקתי את הספר שהחזקתי ביד באותו רגע וסתמתי את האוזניים שלי. "אה! אתה הורג אותי, צפרדע!"

הוא צחק והתיישב על המיטה שלי בנוחות שכבר התרגלתי אליה. "כל צפרדע הופכת להיות נסיך בסוף. לך תדע... אתה עוד תצטער שדיברת ככה אל הנסיך בן סמית'."

צחקתי ונשענתי לידו על הקיר הדבוק למיטה. "קודם כל תמצא את הבחורה שתסכים לנשק אותך."

הוא חייך אלי אבל לא הגיב. במקום זה הוא שאל, "מה קורה?"

"מה כבר יכול לקרות?" שאלתי חזרה. "אמא שלי התחילה סדנת בישול."

בן צחק. "בהצלחה עם זה," הוא אמר, ואז, "אני הולך לכנסיה מחר."

אוקיי... זאת פצצה...

"מה?!" פערתי את העיניים שלי לכיוונו. בן היה החוטא הכי גדול שהכרתי, כזה שמסוגל לירוק על כומר ואז לנשק גבר ממש מולו. "השמיים נפלו," אמרתי ונראה שזה היה נכון כי לא הייתה שום סיבה אחרת שבגללה בן ירצה איזושהי קרבה לישו.

הוא גלגל את עיניו לעברי. "חייבים לנסות הכל בחיים, לא?" הוא שאל. "אני רוצה לעשות את זה רק כדי שאני אוכל להגיד שעשיתי את זה."

"וואו," אמרתי, עדיין בהלם. "אמ... אוקיי, אז... אתה הולך פשוט... פשוט להכנס לשם ו..?"

"אז זהו ש..." הוא התחיל להגיד. העיניים שלו הסתכלו על הרצפה והיד שלו החזיקה בעורפו. "רציתי לשאול אם אתה מוכן לבוא איתי. כאילו, למרות שאני יודע שזה לא חלום חייך ללכת עם כופר לכנסיה."

צחקתי. "מה יש לך? ברור שאני אבוא אתך. אתה חושב שאני אפספס דבר כזה?"

הוא חייך והודה לי, למרות שלא כל כך הבנתי על מה. "אני באמת לא מבין למה אתה לוקח את הכנסייה בכזאת רצינות," הוא אמר ואני משכתי בכתפי.

"פשוט כי ככה זה," אמרתי. "ככה זה תמיד היה. ככה זה תמיד יהיה."

��