דברים שלא אמרתי - הושלם

פרק 35

(5.1.16)

"אתה בסדר עכשיו?"

מייקל הביט בי מבעד לאדים של הספל שרק לפני רגע הוא הניחי לפני. זה היה ספל של שוקו ואני באמת לא יודע למה הוא שם אותו שם. זה לא כאילו ביקשתי. בכל מקרה שתיתי אותו בסוף.

הנהנתי אליו אבל הוא לא נראה משוכנע. "באמת," אמרתי. "ואני לא פרח עדין שאתה צריך כל כך לדאוג לו."

קימטתי את מצחי בהפתעה כשציניות נכנסה לקול שלי. לא זכרתי מתי הייתה הפעם האחרונה שדיברתי ככה. לרגע פחדתי שהוא יעלב.

"מה רע בזה שאני דואג?" הוא שאל, אבל לא היה נראה שהוא נעלב אז הסכמתי לעצמי להרגע. "אתה לא היית בסדר. פשוט דאגתי שקרה לך משהו. הפחדת אותי."

הפגנת החיבה הלא צפויה הזאת תפסה אותי לא מוכן. עבר המון זמן מאז שמישהו (חוץ מאנני) נלחץ כשהוא חשב שלי קרה משהו ואם להיות כן, זה די שימח אותי. באמת הייתי צריך להתאפק לא לחייך, אלא שאז שאלתי את עצמי למה אני בכלל מתאמץ וששום דברי לא יקרה. אז חייכתי. "תודה."

הוא הסתכל על בשאלה. "אין על מה," הוא אמר. "אבל עדיין לא אמרת לי אם אתה בסדר עכשיו."

הנהנתי. "אני בסדר."

הוא לא נראה משוכנע. "זה קורה לך הרבה?" הוא שאל ואני לא עניתי. "התקפי חרדה, אני מתכוון. אני זוכר שפעם כשישנתי אצלכם היה לך... אחד כזה. זה קורה לך הרבה?"

"כבר לא."

"אבל פעם?" הוא שאל וכשלא אמרתי מילה הוא הבין את התשובה לבד. "מה זאת אומרת 'כבר לא'? מה השתנה?"

משכתי בכתפי. "לא יודע." אני מניח שאם מישהו אחר היה שואל אותי את השאלות האלה לא הייתי מרגיש בנוח אבל איכשהו איתו זה היה... אחרת. אני לא כל כך יודע איך.

"אוקיי," מייקל אמר, כמעט לעצמו. "טוב, זה לא חשוב. העיקר שאתה בסדר. ו..." הוא עצר לרגע בשטף הדיבור שלו. "בקשר למה שאמרתי מקודם, אני הייתי רציני. אני יודע שלא סיפרת לאף אחד על מה שקרה לך ואני יודע עד כמה זה קשה לא לדבר עם אף אחד אז... אני באמת רוצה לעזור לך ו... אני באמת מתכוון לזה כשאני אומר שלא משנה מה תגיד לי אני לא אשפוט אותך או אספר לאף אחד. באמת."

הסתכלתי על ספל השוקו המלא ואז עליו ושוב פעם. בסופו של דבר עצרתי את המבט שלי עליו. לא הייתה שום ציניות או צחוק בפנים שלי ואני הייתי רציני לגמרי כשאמרתי לו, "זה בסדר. אני סומך עליך."