(29.9.15)
ביום האחרון שלנו בניו יורק הבית היה רועש. מכל מקום היה אפשר לראות דברים עפים – חולצות, נעליים, ספרים שצריך להכניס לארגז.
ומכל מקום באו דיבורים. מילים שכוונו אלי בלי באמת לצפות שאשמע. אמא הייתה נכנסת לסלון, שבו ישבתי רוב הזמן ובהיתי במסך הכבוי של הטלוויזיה, והייתה אומרת לי לעשות משהו- לסיים לארוז את הבגדים שלי או לעזור לאנני עם החפצים שלה. אבל אני לא הייתי מקשיב והיא הייתה יוצאת מהחדר בלי אפילו לחכות לתשובה.
הכל היה מהיר מאוד. הדד-ליין שלנו לצאת מהדירה היה בסוף החודש, ביום האחרון של ספטמבר 2015 וכולנו ידענו טוב מאוד מה יקרה אם לא נעמוד בתאריך הזה. מסתבר שאבא ישלח לכלא אם לא יחזיר כספים מסוימים. אני לא יודע איך ידעתי את זה, למה או מי סיפר לי, זה פשוט היה בראש שלי.
"ג'יימס, אתה בסדר?" אנני שאלה כשהיא נכנסה לסלון עם ערמת ספרים בזרועותיה. היא אפילו לא הסתכלה עליי כשדיברה אליי.
המהמתי בשקט והבטתי בה מתרוצצת בחדר, אוספת דברים שצריך ועורמת על שולחן העץ דברים שלא צריך.
אנני כמעט עמדה לסיים את התואר שלה בכלכלה אבל עם המצב כמו שהוא נראה באותו זמן לא היה נראה לי שזה יגיע לאיזשהו מקום. ידעתי שזה כואב לה אבל ידעתי שלא משנה מה יקרה היא לא תודה שזה כואב לה.
היא אספה שני דיסקים ממקומם על אחד המדפים ואז הסתובבה אל היציאה מהסלון בכוונה לצאת אלא שאז היא נעצה במקומה כאילו שכחה משהו ופנתה אליי. "סיימת לארוז, ג'יימס?"
הנהנתי בראשי בלי לאמר מילה.
החיוך שלה נשר מהפרצוף, מה שהיה מחזה נדיר בהחלט. היא כווצה את הגבות שלה ואז, ברגע של הבנה, היא אמרה, "לא לקחת דבר מלבד בגדים, אני צודקת?"
הנהנתי פעם נוספת. לרגע היה נראה לי שהיא מאשימה אותי במשהו.
"וזהו?" היא שאלה. "לא תמונות, מזכרות, ספרים. אתה לא רוצה לקחת לפחות את הספרים שלך? מה אתה מתכוון לעשות עם כל הדברים האלה?"
משכתי בכתפי. "לזרוק."
"פשוט ככה?" היא שאלה ואני הנהנתי בפעם השלישית.
היא פתחה את הפה שלה ואז סגרה אותו חזרה. במשך דקה בער היא פשוט עמדה, חלקו התחתון של גופה מופנה אל היציאה וחלקו העליון אליי. היא חשבה הרבה, שקלה את המילים שלה לפני שדברה. "אני יודעת שמשהו קרה," היא אמרה בסופו של דבר. "רק למקרה שחשבת שהצלחת לשטות במישהו מאתנו. אני פשוט..." היא נשמה עמוק לפני שיצאה החוצה. העיניים שלה העדיפו להיות על הרצפה מאשר עליי. "אני פשוט מצטערת שאני לא אחות טובה מספיק."
YOU ARE READING
דברים שלא אמרתי - הושלם
Romanceדרמה פסיכולוגית - "תמיד ידעתי שמספיק חיוך אחד כדי לשכנע אותה שאני בסדר, פשוט לפעמים היה יותר מידי קשה לתת את החיוך הזה." ---@--- לג'יימס בראון יש בעיה. אף אחד לא יודע מה הבעיה שלו ולפעמים גם הוא לא לגמרי יודע מה הבעיה, הוא רק יודע שהוא לעולם לא יעשה...