מצטערת הוא קצר
"מה?" אני שואלת שאביאל סוגר את דלת חדרי
"אנחנו צריכים משמורות על אביר" הוא אומר ואני מגחכת בזלזול
"אתה בחיים לא תקבל עליו" אני מסננת
"אבישג הוא הבן שלי גם"
"הוא הבן של גיא לא?" אני אומרת בזלזול ואביאל נאנח "לא. אתה לא תקבל" אני קובעת פונה לצאת מן הדלת
"שוגי שוג" אבביאל אומר בהתחננות
"בשבילך זה אבישג" אני מסננת
"אבישג היא הבן שלי מהזרע שלי מהזין שלי!" אביאל צורח ואני מגחכת מסתובבת לעברו
"אביר לא היה שלך, בחיים." אני מסננת
"בחיים אל תגידי בחיים" הוא לוחש לאוזני
"לפניי שאני לוקח את זה לבית משפט, אני רוצה לדון איתך בימי משמורות"
"אתה לא תקבל אותו! אני גידלתי אותו שש שנים בלי עזרה ממך! בזכותי הוא גדל להיות מי-שהו עכשיו!"
"אמא?" אביר מתקרב אלינו עם שיער רטוב "מה קרה?" הוא שואל בשקט ואני מרימה אותו על ידיי
"לא הייתה בלידה אפילו" אני אומרת בלחש
"מי אמר שלא הייתי?"
