לחץ של מבחנים ועבודות בגרות אין זמן לנשום סליחה על העיכוב , הפרקים לא יפסיקו אבל יעלו בקצב הרבה יותר איטי מהרגיל כי אין לי זמן לעצמי פשוט סליחה.
״אני מחכה להסבר״ בר נהיה אדום ואביאל לא זז מבין רגליי
״תמשיך לחכות״ אביאל ממלמל בעצבים ובר מגחך בזלזול
״זה מי שאת רוצה את האפס הלוזר הזה על פניי?״ בר צוחק בקול רם ואני משפילה את מבטי
״לפחות אני לא בוגד״ אביאל אומר וצחוקו של בר נעלם כלא היה ״מה חשבת שאני אתן לאהבת חיי להיות עם מישהו בלי לדעת מה הוא עושה בעבודה הארוכה שלו שהוא מתבכיין עלייה שהוא חוזר מאוחר אבל בעצם הוא מבלה במועדוני לילה״ אביאל אומר בארס ובר שותק , רק שותק. אביאל צדק , הוא בגד בי כל הזמן הזה.
״תזדיין מפה.״ בר מקשיב לדבריו של אביאל מבלי להתווכח ויוצא מדלת ביתי
״אמא הכל בסדר?״ אביר הישנוני נכנס עם בובת האריה שלא עוזב כבר שנתיים
״הכל בסדר קטן אמא ואבא צריכים לדבר״ אביאל אומר ועיניו של אביר זוהרות לפני שהוא בורח לחדר במהירות.
-
אני יושבת על הספה וידיו של אביאל עוטפות אותי בזמן שאנחנו צופים בסרט שכבר שכחתי את השם שלו מרוב המחשבות על אביאל , הוא האהבה הראשונה והאחרונה שלי.
״מה יש אהבת חיי״ אביאל מזיז את השיער שנח של פניי מלטף אותן עם אגודלו
״אני מפחדת״ אני מודה והוא מביט בי בבלבול ״להרוס את זה״
״את לא תהרסי כלום אני אלחם עלינו כמה שאני יכול שוגה , מבטיח״ הוא מנשק את שפתיי ואני מחייכת לנשיקה מניחה לו לסחוף אותי לעולם אחר
״אמא״ אביר נכנס לחדרי במהירות לבוש כבר ״אימון!״ הוא צועק בלחץ ואני פוערת את עיניי , שנצ בן זונה.
״מהר תחכה ליד הדלת חמש דקות!״ אני אומרת בלחץ רצה לצחצח את שיניי.
אני מסיימת במהירות רצה למטה ולא רואה את אביר, הלחץ מתחיל לעלות לי ואני דופקת על ראשי מנסה לחשוב לאן הוא נעלם
״אביר!!״ הצעקה שלי מהדהדת בבית ואין שום קול שעונה
הטלפון כבר צמוד לאוזני מחייג לאביאל
׳מה קטנה שלי׳ קולו נשמע והלחץ נרגע מעט
׳אביר נעלם לי׳ הדמעות שחונקות את גרוני נשמעות וגיחוך קל נשמע מצד אביאל
׳הוא איתי שוגי תנשמי תחזרי לישון אני אוהב אותך׳ הכל נרגע וברגע אחד אני נשבכת על הספה
׳הלב שלי על מאתיים מטומטם היית צריך להגיד לי!׳
׳נו לכי לישון אני אומר עכשיו אוהב אותך ביי שוג׳
׳אוהבת אותך גם׳ השיחה מתנתקת ואני נרדמת לשינה מלאת חלומות בעיקר על אביאל , בלי בגדים...
