נתחיל בזה שאני מודעת לזה שנטשתי אני מודעת לזה שהדירוגים ירדו מ200 ל20+ ויהיו בקושי 3 תגובות אבל יש כמה ילדות שתמיד מבקשות ממני להמשיך הסיפור היה בהקפאה מלא זמן ואני עדיין לא רואה את ההמשך שלו אני מנסה כמה שיותר ליצור מתח ולהמשיך את הסיפור תהנו כל מי שמעוניינת בהמשך הזה 🌈❤️
שעה שעתיים ארבע אביר עדיין בניתוח אביאל מושך בשיערותיו ואני מקופלת על הכיסא של בת החולים בצמוד לקיר , אני לא יכולה לאבד אותו הוא הדבר הכי חשוב לי , אני בחיים לא אצליח לחשוב על חיי בלעדיו ..
״שוגה את רוצה?״ ניצן מגיש לי את כוס הקפה המעלה אדים ואני מסרבת רק מתחננת שהורפא הזה יצא וימסור את הבשורה , שאביר חי ונושם ויזכה לעוד המון שנים.
״הוא יצא מזה , מבטיח״ אביאל מתקופץ מולי , עינו אדומות מדמעות ואני מחבקת אותו אליי רק צריכה את החיבוק שלו עכשיו להרגע עם כמה שאני שונאת אותו ״ברגע שאביר יצא מזה והוא יצא מזה אני עובר לדירה שלך אני לא רוצה להיות רחוק ממך ומאביר אפילו לא עוד שנייה״ הוא ממשיך לדבר ואני רק שותקת נבלעת בחיבוק החם שלו
״אני מפחדת״ המילים נפלטות ואני מתחילה לייבב על כתפו
״אני יודע ואני תמיד פה ואביר תמיד יהיה פה הוא חזק והוא יעבור את זה״ אביאל אומר לי מחזק את החיבוק ואני רק חושבת על כמה שהתגעגעתי לזרועות האלה אבל הבטחתי לעצמי שלא , אני לא אפול לזרועותיו של אביאל לוי בשנית.
׳החייאה לחדר ניתוח 3!׳ נשמע בכריזה בלחץ ואני פוערת את עיניי , זה החדר של אביר
עברו ארבע שעות מאז שהאחיות רצו לבפנים עם ערכת החייאה של בית החולים אני לחוצה ומפוחדת אני לא מוכנה לאבד אותו לא עכשיו ולא בכלל .
״אני צריך סיגריה״ אביאל אומר לניצן בעיניים שכבר התנפחו מרוב דמעות
״לך אני איתה״ ניצן אומר ואביאל פוסע לעמדת העישון ״אני מאמין שהוא יצא מזה את תראי״ ניצן מלטף את ידי בחום ואני ממשיכה להחזיק את תמונתו של אביר מגיל ארבע שהתחפש לבאטמן ונראה כלכך חמוד ואני רק חושבת על מה אם אני לא אחפש אותו השנה.
״די עם הדיכאון הזה אבישג הוא חזק״ ניצן אומר חוזר על דברי כולם בפעם השנייה בשתי דקות שעברו להן , מודה שנשבר לי לשמוע את ההוא חזק הוא יצא מזה אני רק רוצה לראות אותו אני רוצה לחוש את זה שהוא יצא מזה לא לשמוע את זה מאנשים אחרים. אביאל חוזר לאחר כמה סיגריות אני מאמינה רגוע יותר מתיישב מצידי השמאלי מנשק את ראשי בחום ריח הסיגריות נוטף מגופו ומתערבב עם הבושם האלוהי שלו , הרופא סוף סוף יוצא אלינו על גופו דם ואני מתחילה לשקוע בחרדות ,
״הניתוח היה קשה הוא קרס לנו כמה פעמיים והגידולים היו מוחבאים היטב בבטנו״ הוא מתחיל לספר ואני מקשרת את הכל למוות , שאיבדתי את הבן שלי ״אבל״ הרופא ממשיך ואני מרימה את מבטי אליו ״הוצאנו את כל הגידולים אביר בחדר התאוששות ויהיה כאן כמה ימים לעקוב אחרי התקדמותו״ הרופא סוגר את דבריו מחייך אלינו וחיוך ענק נפרס על פניי ואביאל מחבק את גופי בחוזקה , הבן שלנו חי.
