אני די רוצה לסדר לכן את זה -בפרק הקודם אבישג לא הסכימה להצעה של אליעוז כמו שכולכן חושבות לא כתוב כן אין שיחה על זה ותכלס הוא די כופה את עצמו עלייה יותר מובן?
****
הדמעות ממשיכות לזלוג מעיניי שהשופטת מכריזה על כך שאביר כבר איננו באחריותי , אביר של אביאל אין משמרות , אין חיבוקים , אין לילות שהוא יפחד מסיוט וירוץ אל המיטה שלי , אין את הריבים בבוקר , אין את ההתלהבות מהכדורגל , אין לי כלום יותר , אני ריקה.
"אמא!" אביר רץ אליי ואני מחבקת אותו לגופי בוכה אפילו יותר לא מצליחה להרגע "אני אוהב אותך תפסיקי לבכות" הוא אומר בקול חמוד ואני מנשקת את לחיו של בני הקטן והוא מנסה לעטוף כמה שיכול את גופי בחיבוק
"אני אוהבת אותך קטן שלי אני מצטערת" אני ממלמלת ממשיכה לנשק אותו שהוא מעוות את פניו בגועל
"אבישג" אביאל נעמד מעליי בפרצוף קפוא "למרות מה שהיה אני מסכים לך לקבל את אביר לכמה זמן ביום שתרצי" הוא אומר לא מסכל עליי
"תודה" אני אומרת בקול חלש ואביר מנגב את דמעותיי גורם לי לצחוק שנוזף בי לא לבכות
"את בסדר?" אליעוז מתיישב לידי מגיש לי את בקבוק הבירה , השאלה שלו מצחיקה אותי איך בן אדם יכול להיות בסדר שכל העולם שלו נלקח ממנו אני רק מהנהנת בפרצוף אדיש לוגמת מהבירה במהירות צופה בטלוויזיה בשידור חוזר של סדרה שאני בכלל לא מכירה , אליעוז מגיש את ידו ומסדר את שערי אל מאחוריי אוזניי גורם לי לחשוב מה הבעיה שאני אהיה איתו , הוא רוצה אותי לעומת אביאל והוא יעזור לי לשכוח מאביאל. במהרה אני עולה על ברכיו מנשקת את שפתיו בחוזקה מרגישה את חיוכו נפרס על שפתיו וטעם הסיגריות שנשאר לו בפה מתערבב בנשיקה כאשר הוא מחדיר את לשונו מעמיק את הנשיקה , אני מרגישה רע.
"זה הסכמה?" הוא שואל מבולבל ואני מהנהנת בראשי בקטנה חוזרת לשכב בחוסר רצון לחיים בזמן שאליעוז משחק בשערי ועושה כמה דברים בטלפונו.
דפיקות מעירות אותי משנתי ואני קמה באיטיות לפתוח למשוגע שלא מפסיק לדפוק באחת בלילה "זה נכון?" עידו שואל בכעס שהוא נכנס לביתי ואני מרימה גבה משפשפת את עיניי בעייפות
"מה נכון?" אני שואלת בקול חלש
"את ואליעוז יוצאים?!" הוא צורח ואני מכניסה אותו אל תוך ביתי במהירות
"מי סיפר לך?" אני שואלת בבלבול והוא צוחק צחוק מזלזל
"לא נראלי שיש אחד שלא יודע , אליעוז סיפר לכולם איך הוא לקח לאביאל את השרלילה הקטנה" הוא אומר את הסוף בגועל ואני מגלגלת את עיניי בלי כוחות לשיחה הזאת
"כל הכבוד לאליעוז , אנחנו יוצאים ועידו אולי אני באמת שרלילה והוא לא טעה" אני אומרת מרגישה מלוכלכת פתאום.
"תסתמי תפה אל תדברי ככה" עידו אומר בזעם ואני נאנחת
"עידו אני הייתי צריכה להישאר עם אביאל , בחרתי ללכת עם מישהו אחר אז מה אני מריה הקדושה?" אני שופכת במילים את כל מה שאני מרגישה "אני רעה פגעתי בהרבה אנשים ועכשיו מגיע לי לסבול" אני אומרת בשקט שדמעות מתחילות ליפול מעיניי "איבדתי את הבן שלי ואת האהבה הכי גדולה שלי אח שלי כועס עליי ואני יוצאת עם מישהו שניצל אותי למרות שאני לא בטוחה שאנחנו יוצאים התרחקתי מכל החברים שלי ולא נשאר לי אף אחד אולי אביאל צדק ואני צריכה לעבור לצומת שם יקבלו אותי ויהיה לי כסף"
"נשבע אבישג עוד שטות אחת שאת מוציאה מהפה אני מרביץ לך , אני לא כועס אני מאוכזב ואביאל הוא מחכה לך הוא רוצה שתלחמי כמו שהוא נלחם למרות שאני די בטוח שאליעוז סיפר לו שאתם ביחד , אני אוהב אותך אחות קטנה אני פשוט לא גאה במה שאת עושה ואיך שאת עושה את זה." עידו מנשק את ראשי ואני מתכננת את ההתנצלות שלי בראש לאביאל מחר מקווה שזה יצליח.
