-תשע שנים-
"ניצן יצאתי!" אני צועקת לרחביי הבית והוא יורד לעברי בבוקסר משפשף את עיניי
"לאן?" הוא שואל בקול נמוך שמעיד על כך שהתעורר עכשיו
"אמרתי לך כבר נו לראיון עבודה" אני מרביצה לחזהו נאנחת
"אה נכון , בהצלחה" ניצן מותח חיוך על שפתיו "לירן יודע?"
"מה הוא צריך לדעת?" אני שואלת לא מבינה וניצן מרים את כתפיו
"שהארוסה שלו הולכת לחפש מקום עבודה אולי" ניצן אומר ואני מגלגלת את עיניי
"לא הסכמתי להצעה שלו הוא מתקדם מהר מדיי עוד לא עברנו לגור ביחד" אני אומרת עצבנית על כך שאמר שאני הארוסה שלו
"לא לא הוא לא מתקדם מהר מדיי זאת את מתקדמת לאט מדיי אתם ביחד כבר חמש שנים אבישג את רצית להישאר לגור איתי ואת לא הסכמת להצעת נישואים שלו" הדיבורים של ניצן עושים לי כאב ראש
"טוב אין לי כוח לדבר על זה. ביי ניצן" אני יוצאת מדלת הבית הגדול נגררת לתוך המאזדה שלוש הישנה שלי נוסעת למשרד עורכי דין שקיבל אותי לראיון עבודה.
אני נכנסת לבניין מרגישה כמו נמלה מול הבניין הרחב והגבוהה הזה , אני פונה למזכירה שישבה בשולחן הארוך ולצידה עוד כמה עובדות
"סליחה איפה כאן זה משרדי עורכי הדין לוינגשטין?" אני שואלת מקווה שביטאתי נכון את השם המסובך
"קומה 15 מתוקה" היא אומרת בחיוך ואני מחזירה לה מזוייף , ברבי.
אני עולה במעלית השקופה אל המשרדים נכנסת לחדר הישיבות שבו אמרו לי לחכות למנהל. אני עובדת על התשובות שלי בראש יושבת בגב זקוף ומחכה למנהל שבטח איזה פוץ בן שמונים.
"אבישג דנינו" קול נשמע ברחבי החדר , קול שמוכר לי מדי , האיש הזר מתיישבת מולי כשפרצופו כלפיי מטה לא מסתכל עליי
"אדוני" אני משיבה לשמי והוא מרים את פרצופו במהירות חושף לפניי את האהבה הכי גדולה שלי "אביאל" אני ממלמלת בקול חנוק שהוא נועץ בו את עיניי
"נהיית יפה יותר" הוא ממלמל בשקט בוחן את חלקי שחשוף לעיניו "אז מה את עושה פה?" הוא שואל ואני מנידה בראשי
"אני מצטערת , זה לא רעיון טוב אני אמצא עבודה אחרת אל תקבל אותי" אני אומרת נעמדת במהירות אך אביאל רק נשען לאחור מסמן לי לחזור לשבת
"אין סיבה שאני לא אקבל אותך , את עורכת דין טובה יש לך עתיד מרשים ואני רוצה אותך במשרדים שלי" אביאל מחייך את החיוך הממכר שלו שלא השתנה בכל ה15 שנים הללו
"מאיפה השם הפלצני הזה?" אני שואלת בזלזול בוהק גורמת לאביאל לצחוק בקול
"חבר ששותף איתי שילבנו תשמות משפחה שלנו" הוא אומר לי ואני מהנהנת בראשי בהבנה
"אבא אני צריך מאה שקל אני לוקח את ליה לסרט , עזוב בעצם מאתיים נודר היא תשכב אי-" פרצופו של הנער קופא שהוא מסתכל על עיניי ואני מבחינה בעיניו שזההות לחלוטין לעיניו של אביר "אמא?" קולו של הנער נהיה שקט ואני מאשרת את מחשבותיי , זה הבן שלי.
"אביר?" דמעה זולגת מעיניי ובכמה שניות גופו השרירי נכנס בין ידיי ואני מחבקת את הנער בחוזקה לא מוכנה לשחרר
"אבישג את תתחילי מחר , אני אסדר לך תיק קל לעוד כמה ימים ונראה כמה תצליחי , ברוכה הבאה" אביאל אומר ואני ממשיכה לחבק את בני בחוזקה
"מה זה איך גדלת לי" אני בוכה על כתפו הרחבה שרעדה מעט
"התקטנת" הוא מקניט ואני מחייכת לעברו שהוא מלטף את פניי "אני אוהב אותך אני תמיד אוהב אותך אמא" אביר אומר בשקט ואני מנשקת את מצחו בחום
"גם אני אוהבת אותך בן שלי" אני ממלמלת לראשו ואנחנו מתנתקים מהחיבוק
"אתה לא שוכב איתה בבית" אביאל אומר מגיש לאביר שלוש מאות ש"ח ואני מרימה גבה
"מה זה?" אני פונה לאביר שמסתכל עליי במבט מצטער מזעיפה את פניי
"סקס צריך לעשות מאהבה ילד לא כי אתה רוצה לא להיות בתול" אני אומרת בנזיפה ושני הגברים פולטים צחוק
"אמא אני לא בתול מגיל ארבע עשרה , חוץ מזה היא רוצה את זה כמו שכל אחת רוצה את זה" הוא אומר בחיוך משוויץ ואני מגלגלת את עיניי על כמה שהתנהגותו דומה להתנהגותו של אביאל "ביי אמא ביי אבא תודה" אביר יוצא מן המקום ואני מביטה באביאל
"אז יש לך מישהו?" אביאל שואל בשקט ואני מהנהנת "הבנתי"
"מה הבנת?" אני שואלת והוא מסתכל לתוך עיניי
"שאני לא אצליח לזכות בך בחזרה" פרצופו של אביאל רציני ואני פולטת גיחוך
"לא אביאל אתה לא תצליח לזכות בי בחזרה. לקח לי ארבע שנים להתגבר עלייך עד שהכרתי את לירן אז צדקת לא תמיד האהבה מנצחת ואצלנו היא לא ניצחה , אתה היית האהבה הכי גדולה שלי , אהבה הראשונה שלי אבל היא נגמרה כבר ממזמן ואני לא חוזרת על הטעות הזאת פעם שלישית אולי אהבה היא לא הכל במערכת יחסים , אני אבוא מחר ליום העבודה הראשון שלי תודה על שקיבלת אותי , יום טוב אביאל לוי" אני יוצאת מדלת המשרד בשקט שומעת את אביאל מקלל כמה קללות
"Siri תתקשרי לקטן שלי" אני אומרת לדמות הטלפונית שמופיעה לי באייפון
"מחייגת לקטן שלי" בתוך שניות על המסך מופיע השיחה
"מה בייבי" לירן עונה ואני מחייכת למשמע הכינוי שהוא אומר בחופשיות
"אני מסכימה" אני אומרת יוצאת מן הבניין הגדול והמעיק
"את מה?" לירן שואל בבלבול והתרגשות גורם לי לצחוק
"אני מסכימה קטן , אני אתחתן איתך" אני מודיעה ואני שומעת קול ניפוץ "קטן הכל בסדר?"
"אם הייתי לידך הייתי מנשק לך תשפתיים כל כך חזק שהם ידממו אני אוהב אותך קטנה שלי" לירן אומר מרוגש ומאושר גורם לחיוך שעל פני לגדול
"אני אוהבת אותך יותר זכיתי בך קטן , מחר נלך לראות דירות בשביל שנינו" אני מודיעה ולירן אומר שהוא צריך לחזור לעבודה , אני מנתקת את השיחה מצמידה את הטלפון לליבי , שום דבר לא יגרום לי להתחרט על ההחלטה שלי.
"אבישג" אביאל רץ לעברי ואני נאנחת , רק שלא יעשה שטויות בשנים הבאות.
****
טוב אז אחריי פאקינג שנתיים סוף סוף גמרתי את הספר הזה! כל ההודעות שלכן על עונה שלישית באמת מראות כמה שאתן אוהבות את הסיפור אבל לא , לא תהיה עונה שלישית הסיפור הזה נגמר לגמריי.
בנושא אחר אני כותבת עכשיו סיפור חדש בפרופיל שלי שאני מאוד אשמח אם כל מי שלא קוראת תלך ורק תנסה אם הוא מוצא חן בעינייה לקריאה ואני מאוד מקווה שהוא כן. לסיפור קוראים 'Your troubles, mine' מקווה שתקראו אותו!!!
אוהבת אתכן תודה שקראתן את הספר הזה למרות ההקפאות וכל הבעיות שהיו 3>.
