למרות שאני בחיים לא עושה
100 דירוגים
50 תגובות
עברו יומיים מאז האפשרויות שנתן הרופא אני צופה באביר אוכל את הבורקס מהקיוסק של בית החולים נאנחת, אני ואביאל עוד בריב אם לעשות ניתוח או אם לעשות טיפולים, אביר איננו יודע על הסרטן ואני מעדיפה שזה ישאר ככה אבל זה דיי מובן שאביאל יספר לו
״שוג״ אביאל קורא לי מוציא אותי מהמחשבות שרצות בראשי
אני מהמהמת לעברו מבקשת ממנו להמשיך לדבר
״הוא אמר שהגידולים מתפשטים במהירות בגופו שוג אנחנו חייבים לחליט, עץ או פלי?״
״אי אפשר לחליט בעץ או פלי אם נהרוג אותו או נטפל בו״ אני מסננת בעצבים
״ניתוח לא יהרוג אותו״ אביאל אומר בעצבים
״איזה גידולים?״ אביר שואל מסיים את הבורקס שלו
״שום דבר א..״
״אביר קטן אתה חולה יש לך גידול בבטן״ אביאל קטע אותי ואני בוהה בו בפה פעור
״כמו שהיה לסבתא אמא? מה שגרם לה למות?״ אביר מסתכל עליי ואני מהנהנת בשקט לא מעוניינת לדבר על זה אפילו לא עם בני הקטן
״אני לא רוצה את זה״ אביר מייבב מושך את חולצתי לבכות עלייה
״אבירי גם אני לא רוצה את זה.. אנחנו נעשה הכל בשביל שזה יעבור לך״ אני אומרת מלטפת את ראשו
״שוג אני צריך לדבר איתך שנייה״ אביאל אומר ואני מהנהנת משכיבה את אביר ומכסה אותו
״שוג את צריכה לחשוב על זה ככה.. עם הניתוח לא יעבוד יש אפשרות שאביר יעלה למעלה אך יש אפשרות שיסגרו ונתחיל בטיפולים אבל אם זה כן יצליח הוא לא יסבול מכל הטיפולים תסתכלי עלייך איך את נשברת מכמה דמעות עכשיו אז בהקרנות ובטיפולים שהוא יבכה מה יקרה לך אה?״
אני שותקת אני יודעת שהוא צודק אני יודעת שאין עוד אפשרויות או שהוא יסבול או שהוא ימות
״אני מסיכמה״ אני לוחשת ואביאל מושך אותי אליו מחבק את גופי בזרועות ענק שלו
״החלטנו״ אביאל אומר שהרופא מגיע אלינו ״ניתוח״.
