״אתה כזה ילד!״ אני צועקת בחוזקה שאביאל מגחך ממשיך להתקין את הסוני בסלון
״את הצעת שאני אעבור לפה״ הוא מסתכל עליי בזיק של שעשוע ואני גונחת בעצבים בועטת בשולחן ומקבלת מכה לאצבע החמישית , לזרת.
״כוסעמק!!!!!!!!״
״תנשמי עצבן אף אחד לא אמר לך לבעוט בשולחן המסכן״ אביאל צוחק קם לעברי ומנשק את ראשי בעדינות
״די עזוב אותי״ אני פונה למטבח ומתחילה לבשל את ארוחת הערב בחוסר רצון
״אמא!״ אביר רץ לעברי ״דנה יכולה לבוא לשחק איתי????״ הוא שואל בהתרגשות ואני מהנהנת בחיוך שהוא רץ לטלפון של הבית להתקשר , ממזר.
-
-נקודת מבט אביאל-
היא כל כך יפה , לא השתנתה בכלל , אותה השוגה כמו שהשארתי.
היא מתעצבנת מהנוכחות שלי אפשר לראות את זה וזה משעשע אותי , די הרבה אני נשבע שאבישג עצבנית זה הדבר הכי חמוד שאני ראיתי בחיים , ברגע שאביר השתחרר מבית החולים אבישג זרקה רעיון שאני אעבור אליהם לעזור לה וכך קרה ועכשיו אני קרוב כל כך אלייה , הריח שלה מחרפן אותי.
״אביאל״ אבישג מעירה אותי מהמחשבות עלייה ואני מחייך אלייה ״האוכל מתבשל , לך תתקלח״ היא מצווה , מפקדת קטנה שלי אני מכור
אני נכנס למקלחת ורק דבר אחד יושב לי בראש , אבישג.
אני מחייג לניצן
׳הא אח שלי׳ כעבור כמה צלצולים נשמע קולו
׳אני צריך שתבוא לשמור על אביר בערב׳ אני אומר
׳למה איפה שוג׳ הוא שואל בדאגה
׳מתכנן להוציא אותה׳
׳טוב אני בא׳ הוא מאשר ואני מנתק , אחחח שוג שלי.
-
-נקודת מבט אבישג-
המוח שלי מתרכז באביר שצחוקו נשמע בכל הבית , לפני כמה ימים הייתי בטוחה שאני עומדת לאבד אותו ועכשיו הוא משחק למעלה וצוחק . החיוך נפרס על פניי ואביאל נכנס בבוקסר למבטח , אני מנסה לא להסתכל עליו מה שלא מצליח לי
״אז מה אבישג החיוך בגללי? אם הייתי יודע מזמן הייתי מתפשט״ הוא מחייך לעצמו ואני מגלגלת את עיניי מכבה את הגז ועורכת את השולחן
״אני רוצה דייט״ אביאל פולט וצחוק נפלט מפי בלי שליטה
״גם בחלומות שלך זה לא יקרה״ אני אומרת בהחלטיות
״בחלומות שלי דברים אחרים קורים״ הוא ממלמל עם חיוך חרמן ואני נגעלת
״שתוק כבר״ אני אומרת בעצבים וצלצול הפעמון של הדלת נשמע ואביאל ישר ממהר לפתוח
״מה אתה עושה פה אח שלי״ אביאל לוחץ את ידו של ניצן בחיול
״סתם קופץ לביקור אסור?״ ניצן אומר מתיישב בשולחן
״אביר , דנה אוכל!״ אני צועקת ורגליו הקטנות של אביר רצות במדרגות בזמן שהוא מושך את דנה בידה לבוא איתו.
אנחנו מתחילים לאכול אביאל וניצן מדברים בניהם ואביר מסתכל על דנה אוכלת ומנסה לאכול בעצמו רק שבמקום להכניס את הפסטה לפה הוא מכניס אותה ללחי כך שכולו מתמלא ברסק עגבניות מה שגורם לי לגחך ולחשוב מה יהיה בעוד כמה שנים איתו
״אבישג בואי״ אביאל אומר ואני מביטה בו בבלבול שהוא מבזיק לעברי חיוך
״לאן?״
״את תראי בואי כבר״ הוא מחליט ומושך בידי
-
אנחנו מחוץ לבית כבר שעתיים על החוף ואני באמת מרגישה שכיף לי איתו , דיברנו , השלמנו פערים , צחקנו . אביאל נהיה יותר מטומטם ממה שהוא היה פעם.
אני מרגישה את ידו נוגעת בקצוות שערי שנחו על פני מסדרת אותם מאחורי אוזני , ראשו של אביאל רוכן לעברי ואני מתרחקת במידי , לא שוב.
אביאל פותח את עיניו במבט אבוד ונאנח ״מתי תביני כבר שאני אוהב אותך כוסעמק חלאס להתחמק״ הוא אומר עצבני מעט
״מי אמר שאני אוהבת אותך?״
