אני התגעגעתי בטירוף יש לציין
אני רצה במהירות לאמצע מרגש הכדורגל בו אביר שוכב על הרצפה זועק מכאב , הכל קרה מהר מדיי הכדור עף משם לפה משם לפה משם לפרצוף של אביר המשחק הופסק אביר לא נותן כל מענה מפיו האמהות האחרות לוקחות מהר את בניהן אל מחוץ למרגש בעוד המאמן מזמין אמבולנס
"אבישג!!!" אביאל מנער אותי מוציא אותי מהטראנס אליו נקלעתי
"אביר בסדר??" אני שואלת במהירות רצה לעברו של בני עוברת את אביאל מבלי להסתכל על פניו
"הוא יהיה בסדר שוג" אביאל אומר נוגע בזרועי
"אל תקרא לי ככה ואל תגע בי!" אני צורחת בעצבים "זה באשמתך! רק באשמתך למה חזרת בכלל?!"
"כי אני אוהב אותך! ואני אוהב את הבן שלנו!" הוא מחזיר המאמן הולך לשער לפתוח לפרמדיקים או פשוט להתרחק משני המשוגעים אשר צורחים אחד על השני במגרש
"שקרן! אתה פשוט שקרן אביאל" אני אומרת מפנה לו את גבי מלטפת את שערו של אביר בעדינות , הפרמדיקים מגיעים במהרה מעלים את אביר על האלונקה ורצים לאמבולנס בחזרה , אביאל מתקרב אליי בעודי בוכה מחבק את גופי בעדינות והגוף לא מקשיב למוח , מרפה ונותן לו לנחם ולחבק אותי
כעבור 3 שעות
"אבישג דנינו?" רופא פונה לעברי ואני מהנהנת קמה מן הכיסא במהירות "תוכלי להתלוות אליי?" הוא שואל בקול סמכותי
"כמובן" אני עונה בקול צרוד
"גם אני אשמח" אביאל אומר נעמד לצידי
"ומי אתה?" שואל הרופא
"אב הילד" אביאל עונה בסמכותיות ואני מגלגלת את עיניי , הרופא מתקדם במסדרון ואנחנו אחריו
הוא פונה למשרד אנחנו נכנסים והוא סוגר את הדלת
"שבו נא" אומר מתיישב מולנו , "אז אפו של אביר שבור ורגלו סדוקה מה שיעבור תוך שבועיים וחצי אך בכל זאת ביצענו כמה בדיקות שיגרתיות ומצאנו.." הוא עוצר לרגע נושם וממשיך "מצאנו בגופו של אביר גידול סרטני , בכבד " הוא אומר וראשי שוב חוזר לא לתפקד
