פרק 69

100 11 8
                                    

זהו זה.. אני לבד..
הלכתי למלון לחדר
אני אתגעגע למקום הזה..
התחלתי לארוז את הבגדים והחפצים בקופסאות...
התיישבתי על המיטה לשנייה לנוח ואז הראש שלי נתקע במגירה
אני: "אאו!"
הסתובבתי וראיתי שזו המגירה שאני שמה בה את הדברים הכי חשובים לי..
פתחתי אותה..
ראיתי תמונה של ההורים שלי
תמונה של החבורה
מכתבים מסבא וסבתא
והפנינה שג'ייק נתן לי..
הדמעות לא יצאו כבר.. בכיתי יותר מדי.. רק הרגשתי כאילו משהו תקוע לי בגרון.. והמשהו הזה חונק אותי לאט לאט..
הטלפון שלי צלצל עם הרינגטון של השיר פרידה של האנה מונטנה...
איזה צירוף מקרים..
ראיתי שעל המסך היה רשום מיה..
עניתי לה בקול חלש..
אני: "הלו.."
מיה: "איך לא סיפרת לנו שאת עוזבת?!"
אני: "ביקשתי מ.."
מיה: "זה לא מעניין אותי! למה לא נפרדת מאיתנו שמעתי עצב וכעס בקולה.."
אני: "אני מצטע.."
קולה של אליס נשמע ברקע
אליס: "סליחה על ההתפרצות של מ'.. לקחתי לה את הטלפון.. תקשיבי אנחנו מבינים שאת בתקופה קשה.. אבל ללכת בלי להיפרד?!.."
אני: "א'.."
אליס: "ב' את בטח חושבת שלעזוב בלי להיפרד יהיה יותר קל.. אבל זה לא.. רגשות האשם של הנטישה יחלחלו עמוק בתוכך..
אני: אני לא נוטשת את כולכם! אין לי ברירה!
אליס: יותר מדי פעמים אין לך ברירה.. ואני מבינה.. החיים שלך לא פשוטים.. אבל לפחות להיפרד יפה מהחברים שלך.."
אני: "א' קשה לי! אני מאבדת את כל האנשים שקרובים אליי! ההורים שלי.. הסבים שלי... אתם! ואת חושבת שהפרידה שלי ושל ג'ייק הייתה קלה?!"
אליס: "ווא ווא ווא! את וג'ייק נפרדתם?! הוא לא אמר לנו.. אבל זה מסביר למה הוא היה שקט אחריי שהוא סיפר לנו את זה.."
אני: "תקשיבו.. אני מחר הולכת לבית ספר ואז ללוויה.. ניפרד בזמן הלימודים.. אוקיי?"
אליס הייתה שקטה..
אליס: "אוקיי.."
היא אמרה בקרירות
השיחה התנתקה..
והמשכתי לארוז כעבור שעה רבקה הגיעה
רבקה: "היי.."
היא התיישבה וחיבקה אותי...
אני: "היי"
אמרתי בקרירות ושיחקתי בפנינה שג'ייק נתן לי..
הוא כזה מדהים.. ואני מרגישה כאילו וויתרתי עליו.. כאילו לא נלחמתי מספיק..
אני אתגעגע לשיחות איתו.. הוא תמיד ידע להגיד את הדבר הנכון.. ומתי להצחיק אותי..
אני לא אוכל לראות את עיניו הכחולות עוד פעם..
לשחק עם שיערו הבלונדיני בזמן שהוא מנמנם שוב..
ולטעום את שפתיו..
רבקה: "אני יודעת שאת כועסת עליי.. שאני מכריחה אותך לעזוב את השגרה שלך.. כל כך מהר.."
ניגבתי את עיניי שהחלו לדמוע
רבקה: "אבל יהיה לך טוב באוסטרליה.. תהיי יותר בטוחה.. יותר מוגנת.. יותר מאושרת.."
אני: "לא אני לא!.. אני בחיים לא אהיה מאושרת שם יותר! אל תחשבי שאת יודעת מה טוב בשבילי!"
רבקה: "זה בגלל הילד?.. ברבר את תמצאי מישהו יותר טוב בשבילך שיידאג לך ש.."
הפיוזים שלי עלו..
אני: "הוא הבן אדם הכי מדהים בעולם הזה ויש לי מזל שמצאתי אותו! הוא דואג לי כמו הורה אבל הוא לא הורה.. הוא אהבת חיי ואת מפרידה ביני ובינה.. וזה לא קשור רק אליו! זה קשור גם לחברים שלי! שבכלל דאגו שאני והוא נהיה ביחד! אולי אין לי אחים הורים וסבים.. אבל כן יש לי משפחה! והם המשפחה הזאת!"
התחלתי לבכות...
עכשיו אין לי אף אחד.. אני בודדה..
רבקה: "הכעס הזה מגיע לי.. אני אמשיך לארוז במקומך.. לכי לישון או משהו.. את קודחת מחום.."
הלכתי לספה ושכבתי עליה.. פעם אחרונה שאני אנמנם על הרכה הזאת..
לאט לאט נרדמת..
-
אומייגאד אני כל כך מצטערת שלא העליתי פרקים ביומיים האחרונים! הייתי כל כך עייפה והיה לי לחץ בלימודים.. וניסיתי לכתוב פרק ארוך וזה לא הצליח.. אז שאר הפרקים יהיו יותר קצרים.. אבל אולי אני אעלה עוד פרק היום! 😊❤
שבת שלום יפות ❤

The Queen Of HeartsWhere stories live. Discover now