The Queen Of Hearts

פרק 71

בפעם האחרונה..
*בוקר*
זהו זה אחריי היום הזה הזהות שלי תמחק.. תהיה לי התחלה חדשה.. לא מרצוני..
אני לא אהיה יותר בר מלכת הלבבות..
אני אהיה בר הילדה החדשה..
אני לא אהיה עם המשפחה שלי יותר.. אני אהיה עם חברים חדשים..
אני לא אהיה בר עם ג'ייק.. אני אהיה בר בדד..
כן.. ככה אני מרגישה.. כאילו תלשו חלק חשוב ממי שאני..
התארגנתי ואספתי את השיער שלי לגולגול בלוף
ולבשתי ג'ינס עם קרעים בצורת איקס בצדדים יחד עם חולצה לבנה עם הדפס של  עוגנים קטנים כחולים.. (הערת כותבת: כמו האימוג'י)
נעלתי נעלי אולסטאר שחורות ולקחתי את התיק.. זהו זה.. ביי החיים האהובים שהכרתי..
*בית ספר*
כל הילדים הסתכלו עליי.. כנראה ששמועות עוברות מהר..
*סוף היום*
היום היה קצר בגלל ביטול לכל הבית ספר..
השיעורים היו קשים היה לי קשה להתרכז שאני יודעת שאני עוזבת את האנשים הכי קרובים לי.. אני יודעת שחפרתי עם זה אבל מה לעשות שהם היחידים שהיו בשבילי..
המורה: :וכולנו לא נשכח להיפרד מבר שעוזבת לאוסטרליה... נתגעגע מתוקה.."
היא חיבקה אותי.. אני שמחה שהחליפו את מר פרנקלין במורה הזאת היא נחמדה..
כל הכיתה באה והתחבקנו בחיבוק כיתתי גדול..
ויצאנו למסדרון
דנה באה אליי בחיבוק גדול..
דנה: "אני אתגעגע כל כך!"
אני: "גם אני..!"
דין: "תשמרי על עצמך.."
הוא הצטרף לחיבוק שלנו
אליס באה אליי ונתנה לי גם חיבוק
אליס: "אני עדיין מנסה לעכל את זה שאת עוזבת.."
אני גיכחתי ודמעות הופיעו בעיניי..
קיילב ושון באו
קיילב: "אני לא מאמין שאחותנו הקטנה עוזבת.."
אני גיכחתי
שון: "כן אה.."
הם חיבקו אותי..
שון: "נתגעגע אחות.."
חיבקתי אותם בחזרה..
מיה עמדה בצד בשילוב ידיים מתלבטת עם לבוא להיפרד או לא..
פתחתי את ידיי לחיבוק
היא גילגלה עיניים ובאה אליי
והתחבקנו
מיה: "אני עדיין כועסת.."
אני: "אני יודעת.."
גיכחנו
ואז נותר ג'ייק..
ג'ייק עמד שם עם פלסטר שלא שמתי לב אליו בכלל
אני ניגשתי אליו..
אני: "מה קרה לך?.."
ג'ייק: "זכוכית קטנה.."
אני הנהנתי לאות הבנה..
אנחנו התחבקנו.. חיבוק ארוך.. אף אחד לא רצה להיות הראשון שישתחרר..
העיניים שלי דמעו
ג'ייק: "בר בבקשה תחייכי.."
אני: "למה?"
ג'ייק: "גם כי יש לך חיוך יפה וגם אני לא רוצה שהזיכרון האחרון שלי ממך יהיה בכי.."
חייכתי חיוך אמיתי בשביל ג'ייק..
בשביל להודות לו על כל מה שהוא עשה עבורי.. אבל העיניים לא הפסיקו לנצוץ מספיק שהייתי ממצמצת והדמעה הייתה יורדת..
אני: "אני אתגעגע לכולכם"
צעקתי לכל שאר בית ספר
שהחזיר לי ב-"גם אנחנו!"
התקדמתי לעבר השער בצעדים איטיים.. אני לא רוצה לעזוב... אני אעשה הכל בשביל להישאר..
נקודת מבט ג'ייק:
היא התרחקה..
העיניים שלי דמעו..
ואז קול שחשבתי שלא אשמע חזר..
דרק: "ג'ייק הנה אתה!"
אני: "דרק לא עכשיו!.."
שון: "אתה מכיר אותו?"
אני הנהנתי לא היה לי מצב רוח להסביר איך..
דרק: "ג'ייק בבקשה.."
הוא סימן עם ראשו מקום שקט וסימן שאבוא איתו..
אני: "אמרתי לך לא לפנות אליי עד ש.."
דרק: "הלכתי למוסד גמילה מאלכוהול... הקשבתי לך.. תודה זה עזר לי.. עכשיו תקשיב לי.."
אני: "מה?"
דרק: "הבנתי מהמורה שלך שבר עוזבת.."
אני: "זה נכון.."
דרק: "למה אתה מוותר עלייה בכזאת קלות? היא באמת מחוללת שינוי עם בזכותה אתה כזה.. ואתם צריכים להיות זה עם זה!"
אני: "אני לא יכול לעשות כלום! היא עוזבת ואין דרך אפשרית שיסכימו לה להישאר איתי.."
דרק: "תחשוב מחוץ לקופסא! איזה עוד פיתרון ייגרום לה להישאר?"
ואז זה היכה בי...