פרק 30

125 12 0
                                    

ואז הדלת נפתחה וההורים של דין תפסו אותנו מתנשקים..
אמא של דין: "אה בר נשארת לישון כאן?"
אני הנהנתי
אבא של דין: "הגענו בזמן לא מתאים?"
דין אמר: "לא קרה משהו שאתם צריכים לדאוג ממנו.."
הבנתי למה הוא משקר ושתקתי
היה שקט
אני: "טוב נראה לי שאני אלך.."
דין: "להסיע אותך?"
אני: "זה בסדר לא יזיק לי כושר..."
דין הסתכל עליי במבט מוזר אבל לא אמר לי כלום
נפרדתי מדין וההורים שלו והלכתי ברגל למלון עברתי בטיילת הקרובה שהיא בדרך לשם וראיתי את דנה ואשלי מדברות תהיתי אם להקשיב להן אבל לא הייתי צריכה להחליט הן כנראה רצו שכל החוף יקשיב להן
שמעתי את אשלי אומרת: "איך הוא במיטה?"
דנה: "אלוהי"
היא אמרה עם מבט מהופנט בעיניים
דנה: הוא אמר לי שהוא אוהב רק אותי ושהוא מצטער שהתרחקנו.."
מיד עלו לי דמעות בעיניים ורצתי משם..
איך ג'ייק יכול לעשות לי את זה.. הוא שיקר לי? רצתי ממלמלת מילות שנאה לג'ייק ואז נעצרתי
הכל באשמתי.. אני לא יכולה להאשים את ג'ייק.. הוא אמר בפניי את רגשותיו ואני דרכתי עליהם.. אין פלא שבסוף הוא התגבר עליי..
חוץ מזה הוא חבר של דנה.. הוא יכול לעשות איתה מה שהוא רוצה...
התקרבתי אל הים שמולי והתיישבתי על החול הבוצי שהמים יצרו כל פעם שהמים נגעו בכפות רגליי הייתה לי צמרמורת.. רק חשבתי על ג'ייק ודין
טוב... אני מניחה שאין לי על מה להתלבט יותר אני חייבת 'לבחור' בדין כי ברור שג'ייק התקדם הלאה מהרגשות שלו כלפיי..
בסופו של דבר גיליתי שישבתי הרבה זמן שלא רק כפות רגליי נרטבו..
הטייץ כולו נרטב קמתי מנסה לנער את הבוץ שנדבק אליי קמתי והלכתי למלון
שהגעתי לחדר התפשטתי מהבגדים המסריחים ונכנסתי להתקלח..
לשטוף את כל הסירחון מהים ואת התחושה של 'הבגידה' מצד ג'ייק שלא אשם בכלל
התנגבתי והתלבשתי.. ראיתי בשעון שהשעה רבע לארבע ונהייתי רעבה ירדתי אל סבא וסבתא שלי בשביל לשאול אותם אם הם רוצים לאכול איתי ולדבר.. כי מזמן לא בילינו הם כל הזמן עסוקים
ירדתי לקבלה ושאלתי את ג'ף אחד העובדים אם הוא יודע איפה הם
הוא ענה שהוא לא יודע..
אני הלכתי לבית שלהם שהוא שתי דקות הליכה
וראיתי את סבא וסבתא בסלון הקטן שלהם מדברים
אני: "היי , למה לא הייתם היום במלון?"
סבתא וסבא שלי הסתכלו אחד על השני וסבא שלי החזיק ביד של סבתא שלי ולחש לה: "אנחנו צריכים לספר לה.."
ראיתי את עינייה של סבתא שלי מתמלאות בדמעות
רצתי להביא לה נייר שתוכל לנגב בו את הדמעות
והתיישבתי על הרצפה כי לא הייתה עוד ספה ולא היה מקום בספה הקטנה שהם ישבו עלייה..
אני: "סבתא מה קורה?"
סבא שלי אמר במקומה כי היא הייתה חלשה באותו רגע בשביל לדבר
סבא: "מתוקה.. אנחנו אוהבים אותך.."
חייכתי חיוך קטן
וסבתא שלי המשיכה במקומו..
סבתא: "הלכנו לבית חולים היום לבדיקות וגילינו שמסתבר ששנינו חולים בסרטן הריאות.."
הלב שלי הפסיק לפעום לרגע ובכיתי בכי שורף העיניים שלי נהיו אדומות והראש שלי כאב מרוב הדמעות
ניסיתי לחשוב על הצד החיובי כמו שסבתא תמיד אומרת
אני: "אבל אתם תעברו את זה , נכון?"
סבא: "יש לנו סיכויים טובים עם כימותרפיה לעבור את זה גילו לנו את זה מוקדם.."
אני: "אז למה אתם נשמעים מודאגים?"
סבא: "מתוקה אנחנו תמיד נהיה צעירים בנפש אבל המצב של הגוף שלנו לא בשיאו.. וגם אין לנו ממש כסף בשביל לממן את הכימותרפיה.. אנחנו זקוקים לכל אגורה ובעקבות זה אנחנו הולכים לפטר כמה מהעובדים שלנו.."
אני: "אז מה יהיה עם המלון?!"

The Queen Of HeartsWhere stories live. Discover now