The Queen Of Hearts

פרק 68

ואני רק בוכה את חיי..
רצתי את הספרינט הכי מהר של חיי התעלמתי מאנשים שהסתכלו עליי ועל המסקרה המרוחה שלי
אני רצתי לבית חולים רבקה הייתה שם עם דמעות.. היא פתחה את ידייה לחיבוק.. רצתי וחיבקתי אותה..
אני: "איפה הם?"
רבקה: "הם רוצים לעטוף אותם תמהרי מתוקה!.."
רצתי לחדר שבו הם התאכסנו..
הם נראו חיוורים כל כך מהפעם האחרונה שראיתי אותם.. מרוב כל העבודות במלון בסטודיו והדרמות לא הספקתי לבקר אותם הרבה.. הגוף שלהם כמו שלד עם קליפה חלשה.. הם איבדו את הצבע שלהם..
בכיתי את חיי..
סירבתי להאמין.. סירבתי להאמין שהם מתים..סירבתי להאמין שאני עכשיו לבד בעולם..
הם היו כמו הורים בשבילי.. אני בחיים לא אשכח את העצות של סבתא.. את התמיכה של סבא..
הדמעות לא מפסיקות לזלוג ואני מחבקת אותם חזק.. הם כל כך קרים... החיבוקים החמים נעלמו..
אני הרגשתי סחרחורת רבקה באה אליי עם כוס מים
רבקה: "ברבר הם רוצים לנתק את המכונות.."
אני: "לא! הם לא יכולים!"
רבקה אמרה בדמעות: "הם לא יחזרו.."
אני העפתי את כוס המים
אני: "הם כן! הם חייבים! הם א.."
רבקה: "בר! גם לי קשה לשחרר.."
אני: "אני לא זזה מכאן!"
כמה רופאים ואחיות באו לדבר איתי וניסו להרגיע אותי.. הם סיפרו לי כמה סבא וסבתא שלי עשו שמח למטופלים אחרים.. אפילו שהם בקושי זזו..
זה רק גרם לי לרצות להישאר..
הרופאים קרו לתגבורת וניסו לגרור אותי מהחדר
אני אחזתי במיטת בית חולים של סבא שלי וצרחתי שייתנו לי להישאר איתם... אבל זה לא עזר הוציאו אותי מהחדר והמשכתי לבכות.. הדמעות שרפו והלב שלי בקושי פעם..
פתאום ג'ייק אליס ומיה באו..
ג'ייק רץ לכיווני וחיבק אותי
אני: "אא...יך.. מצאתם.. או..תי.."
מיה: "זה לא משנה עכשיו! דין דנה שון וקיילב גם מחפשים אותך! אני מסמסת להם לבוא.."
אליס: "ב' אני משתתפת בצערך.."
אני: "אחותך צדקה.."
אליס: "מה?"
אני: "אני באמת יתומה עכשיו.."
אליס: "לא!"
ג'ייק: "שלא תחשבי על זה אפילו! תמיד יש לך אותנו! אנחנו כולנו כמו משפחה!"
אני ניגבתי את הדמעות וחיבקתי אותו חזק יותר...
אני: :אני נכדה איומה! אני הייתי צריכה לבקר אותם יותר!"
אמרתי בזמן שבכיתי והשפלתי ראש..
ג'ייק: "בייב ממש לא! את בטוח הנכדה הכי טובה בעולם!"
אליס: "כן.. מי עוד יעבוד ויעזור ככה בשביל סבא וסבתא שלו כמו שאת עשית.."
אני: "אב.."
ג'ייק: "ששש.. תניחי את הראש שלך עליי ותנסי לנוח.."
שמתי את ראשי על חזהו ולאט לאט עצמתי עיניים ונרדמתי..
*כעבור 13 שעות*
התעוררתי אבל לא פקחתי עיניים שמעתי שיחה בין ג'ייק לרבקה..
רבקה: "חמוד בבקשה.. היית פה מספיק.. אתה יכול ללכת.."
ג'ייק: "אני לא עוזב אותה.. היא צריכה אותי.."
וואו ג'ייק נשאר פה כל הלילה איתי? הוא כזה חמוד!
רבקה: "ג'ייק אני צר.."
ג'ייק: "רבקה.. עד שהיא לא מתעוררת אני לא עוזב אותה.."
התעוררתי.. לא בשביל שג'ייק יעזוב.. פשוט לא רציתי לעצבן את רבקה..
ג'ייק: "היי ישנונית.."
אני חייכתי חצי חיוך והתמתחתי
אני: "תודה שנשארת איתי.."
נישקתי אותו..
רבקה הסתכלה על שנינו במבט מוזר ואז הרימה גבה..
ג'ייק: "כדי שאזוז.."
אני: "ביי בייב"
הוא נישק אותי והלך..
ואז נזכרתי שאני לבד.. מה אני אעשה? או יותר נכון מה יעשו איתי?!
אוף למה הם היו חייבים לעזוב אותי ככה.. אני צריכה אותם כל כך..
בכיתי כמה דמעות ורבקה התיישבה לידי...
רבקה ניסתה להרגיע אותי..
ואחריי שהפסקתי לבכות היא התחילה לדבר..
רבקה: "ברבר.. אנחנו צריכות לחשוב מה קורה עכשיו.."
אני: "מה?"
אמרתי מנגבת דמעות..
רבקה: "תקשיבי הולכים לסגור את המלון.."
אני: "מה?!?! למה?! איפה אני אגור?!:
רבקה: "אין מי שינהל את המלון.. ואני נשארתי בעיר בשביל לעזור לסבים שלך.. ועכשיו שהם.. את יודעת.."
השפלתי ראש
רבקה: "אני צריכה לחזור לעבודה שלי.."
אני: "איפה?"
רבקה: "באוסטרליה.."
אני: "איפה אני אגו.."
רבקה: "זה העניין חומד.. את לא יכולה להישאר פה לבד.."
אני: "מה את מנסה להגיד?"
רבקה: "את הולכת להצטרף אליי.."
אני לא יכולה להצטרף אל רבקה.. יש לי פה את העבודה , לימודים , חברים , ג'ייק..
אני: "אני לא יכולה לגור בבית של סבא וסבתא שלי?"
רבקה: "ברגע שהם עברו לבית חולים מכרנו את הבית לזוג צעיר ואת לא יכולה לגור לבד בגיל הזה.. מצטערת.."
אני: "נו בבקשה.."
רבקה: "אני כרגע אחראית עלייך.. לפי מה שהבטחתי לסבים שלך.. אז את הולכת לטוס איתי לאוסטרליה..."
אני: "רב.."
רבקה: "לא"
אני: "אב.."
רבקה: "לא!"
אני: "נו.."
רבקה: "דיי בר! אין לך ברירה! אחרי הלוויה אנחנו עולות על טיסה לאוסטרליה.. בלי שום ויכוחים!"
התחלתי לבכות איבדתי את ההורים והסבים ואני הולכת לאבד את הבית שלי.. ואחריי שהשגתי את ג'ייק אני שוב אאבד אותו..
החיים שלי כאלה מעצבנים!
רבקה: "אני יודעת שזה יהיה קשה.. אבל יש לי חברים באוסטרליה עם ילדים בגילך.. אולי נפגיש בינכם ותתיידדו.."
אני רצתי אל ג'ייק עם דמעות בעיניים
זה יהיה קשה אבל אני חייבת לספר לו מה קורה..
אני הגעתי לבית שלו השער היה פתוח ובלי לחשוב פעמיים נכנסתי...
ג'ייק היה עם אליס קיילב מיה שון דנה ודין הם ישבו ודיברו..
דנה קמה וחיבקה אותי..
דנה: "כל כך דאגתי לך!"
אני ניסיתי שלא לבכות..
דנה: "אני משתתפת בצערך.."
אני הנהנתי.. בקושי יכולתי לדבר..
דין ניגש אליי
דין: "בר אני מודה לך.."
אני: על מה?
דין: "ששידכת אותי לדנה.. בזכותך אנחנו זוג.."
אני חייכתי חצי חיוך לפחות משהו טוב קורה לחברים שלי במקומי..
דנה לחשה משהו לדין ואז הוא בא אליי וחיבק אותי..
דין: "אני משתתף בצערך.."
אני: "תודה.."
אני ניגשתי אל ג'ייק
אני: "אפשר לדבר ביחידות?"
ג'ייק הנהן..
הוא אחז בידי ויצאנו לגינה שלו..
התיישבנו
אני ניסיתי לנשום ולנסות להירגע מכל הבאלגן הזה
וג'ייק בהה בי.. הוא לא זירז אותי... הוא חיכה עד שאני אסיים להירגע בשביל לספר לו...
ג'ייק: "קרה משהו?"
אני: "ג'ייק יש משהו שאני חייבת לספר לך.."
ג'ייק הסתכל עליי במבט מודאג..
ג'ייק: "מה?"
אני נשמתי נשימה עמוקה..
זהו זה..
אני: "אני עוברת לאוסטרליה.."
ג'ייק: "מה?! מתי?! למה?!"
אני: "זה לא בשליטתי.. רבקה מכריחה אותי.. ואחריי הלוויה.."
ג'ייק: "למה לא ניסית לשכנע אותה להישאר?!"
הוא אמר נפגע ומבולבל
אני: "ניסיתי! אני מצטערת!"
אמרתי עם דמעות..
הוא הרגיע אותי..
שמתי את ראשי על כתפו ובכיתי בזמן שהוא מחבק אותי.. חיבוק אחרון..
ג'ייק: "מה ייקרה לנו?.."
אני: "אני לא יודעת.. קשר מרחוק לזוגות זה קשה מדי.."
ג'ייק: "אני מסכים.. יש את הפרשי השעות.. והלימודים עכשיו בשיאם.."
אני בכיתי..
העיניים של ג'ייק דמעו
אני: "אז אנחנו צריכים להיפרד..."
ג'ייק הפגוע הנהן
הוא חיבק אותי חזק יותר ונשק לראשי
אני: "אני צריכה לארוז.. ההלוויה בקרוב.."
ג'ייק: "אני מבין..."
אני: "אין לי כבר לב לספר לשאר.. אתה יכול לספר להם במקומי?"
ג'ייק הנהן..
עמדתי ללכת למלון לארוז..
ג'ייק: "אני אוהב אותך!"
אני: "גם אני אותך!"
אמרתי עם קול צרוד מרוב בכי בעשרים וארבע שעות האחרונות..
זהו זה.. אני לבד..
-
סליחה שאני מעלה עכשיו פשוט היה לי קשה לכתוב את הפרק גם בגלל בר.. וגם בגלל שיש לי מחר מבחן במתמטיקה ואני גרועה רצח אז לכתוב פרק כזה ארוך היה מסובך..
ואני אולי חוזרת לכתוב פרקים קצרים בגלל הלימודים..
לילה טוב קוראות יפות שלי 😊❤