למה אני מתחתנת?

פרק 5

דניאל נכנסה לחנות והופתעה לראות את פיטר מתבונן על חולצות בפינה.
"היי," ניגשה אליו.
"היי," הוא חייך אליה. "משהו חדש?"
"האמת שכן," אמרה, "אבל אני צריכה לעבוד."
היא פנתה לקופה והחליפה את קודמתה במשמרת, שנראתה מאוד להוטה לעזוב את החנות כבר.
"כן?" היא אמרה בחיוך לאישה מבוגרת שנעמדה ליד הקופה.
"אני רוצה את החולצה הזאת," אמרה במבטא בריטי כבד.
"עוד משהו? אולי אני יכולה לעניין אותך במבצעים של...-"
"ממש לא," האישה קטעה את דניאל בגסות. "אני ביקשתי חולצה, אז חולצה בלבד! לא צריכה שתדחפי לי דברים מיותרים, גברת צעירה!"
"בסדר," דניאל מלמלה וכמה שניות מאוחר יותר האישה כבר הייתה מחוץ לחנות עם שקית בודדה ובה חולצה בודדה.
פיטר הסתכל על החנות הריקה כמעט לגמרי. רק הוא, דניאל ועוד מוכרת היו שם.
"היי," המוכרת השנייה ניגשה אל פיטר.
"כן, איך אפשר לעזור?" פיטר שאל.
"האמת, בדיוק רציתי לשאול אותך אותה שאלה," המוכרת אמרה.
"זה בסדר, אני לא צריך עזרה," אמר.
"אתה מתכוון לקנות משהו?" שאלה בהרמת גבה ופיה נפתח מעט בתדהמה כשפיטר ענה שלא.
"החוצה, אל תבזבז את הזמן היקר שלי!" גירשה אותו מהחנות.
מי נתן לה להיות מוכרת? מי נתן לה לעבוד עם אנשים? תהה.
חברותית היא לא ממש...
הוא החליט ללכת לאכול פיצה לפני שינסה להתגנב חזרה פנימה לתוך החנות ולדבר עם דניאל. בעודו הולך לאזור האוכל של הקניון הוא שמע קול מוכר צועק.
הוא הסתובב וראה את בלייק מביט בו בכעס וצועק: "כן, אתה!"
כמה אנשים נעצרו לרגע להסתכל והיו כמה חכמים שפשוט התעלמו. כשבלייק ראה את האנשים הבוהים בו הוא מיהר לצעוק עליהם: "עופו מכאן! מי אתם חושבים שאתם?!"
פיטר קיווה שהוא פשוט שכח ממנו והמשיך ללכת.
"תעצור!" הוא שמע את קולו הכועס, מבין שלא שכח. פיטר עצר ואחרי כמה שניות הרגיש יד על כתפו. הוא ניער את ידו של בלייק מעליו והסתכל עליו.
"מי אתה חושב שאתה?" בלייק שאל, מרגיש את דמו שרתח יותר מרגע לרגע.
"פיטר, בן שבע עשרה, נעים מאוד," אמר ולחץ את ידו של בלייק בניגוד מוחלט לרצונו של השני. "עם מי יש לי הכבוד?"
בלייק מיהר להשתחרר מאחיזתו של פיטר.
"אתה... אתה פשוט אחד האנשים... אתה... אתה..." בלייק ניסה לדבר אך ללא הצלחה.
"כן, אני אכן אני," פיטר נהנה להציק לו.
"אתה חוצפן מארץ החוצפנים!" בלייק הצליח להגיד משהו.
"ארץ החוצפנים? לא, לא חושב," פיטר השיב. "אני יותר מישראל, אבל אשמח לבקר שם. נשמע כמו מקום... מרהיב!"
"שתוק," בלייק אמר בקול שלא עולה על לחישה.
"מה קרה, אתה בסדר?" פיטר שאל בדאגה מזויפת.
בלייק לא שכח את פיטר אחרי המקרה שקרה בקניון עם המוכרת החצופה וחיפש אחריו חודשים. עכשיו, חיפושיו הסתיימו.
"אתה יודע מי אני?" בלייק שאל.
"נער עצבני וכעוס?" פיטר הציע.
"הסיוט הכי גדול שלך," תיקן.
"הצילו, איזה פחד," פיטר אמר כאילו שיחק עכשיו בסרט אימה גרוע כל כך, עד שהרוצח הוא בעצם ארנב עם קיסם.
"אתה... אתה תצטער על הכול," בלייק אמר והניף את אצבעו לכיוונו של פיטר, "על הכול אתה עוד תצטער!"
"יופי, אבל אפשר אולי אחר כך? פשוט אני בדיוק הייתי בדרך לאכול פיצה," פיטר אמר במבט תמים.
"אתה פשוט..." בלייק הרגיש את גופו המתחמם מרוב כעס. הוא הרגיש כל כך נזעם עד שלא הצליח לדבר. הוא לא היה רגיל שאנשים עונים לו בחוצפה, אלא שבורחים ממנו בצייתנות פחדנית.
"טוב, סיימת? אני יכול ללכת?" פיטר שאל והלך משם לפני שהספיק לקבל תשובה.
בלייק בהה בגבו המתרחק ונשאר חסר מילים. כשפתח את פיו בניסיון לקרוא לו, כלום פרט לאוויר לא יצא.

פיטר חייך לנערה שעמדה בקופה.
כל העובדים בקניון הזה בגילי? למה ההורים שלהם שולחים אותם לעבוד? הם לא אוהביםאת הילדים שלהם? חשב.
פיטר לא הבין איך הנוער בגילו הולך לעבוד, הרעיון שמישהו שעדיין נחשב קטין לפי חוקיעבוד, היה תמוה בעיניו.
"כן, מה תרצה?" היא שאלה בקרירות.
"פיצה עם זיתים," פיטר החזיר ביובש.
"משולש אחד?" שאלה בחוסר חשק.
"האם ביקשתי יותר?" החזיר לה פיטר.
"חמש עשרה שקלים בבקשה," אמרה. פיטר הוציא מכיסו ארנק שחור קטן ושלףמתוכו את הסכום. הנערה הגישה לו את הפיצה על קרטון מרובע לבן והוא הביא לה אתהכסף.
"בתיאבון ותודה שבחרת לאכול ב- 'פיצה פציצה'," אמרה, שוב, בקרירות.
"לא יקרה שוב..." מלמל בעודו מתיישב על שולחן עגול קטן.
בשעה שלקח את הביס הראשון מהפיצה, מחשבותיו חזרו לדניאל, הנבואה ואיך לא, אלכס.
אני צריך לעשות משהו שלא יגרום לה לחשוד... חשב.
"היי," הוא שמע קול עם מבטא מוכר.
"היי," אמר בלי להסתכל עליו.
בלי לחכות להזמנה, אלכס התיישב על הכיסא לידו.
"אני מצטער על אתמול, ובכללי," אמר. "אפשר פשוט לפתוח דףחדש?"
"ברור," פיטר אמר ולחץ את ידו של אלכס, כדי לא לייבש אותו. כמובן שהואלא באמת התכוון לשכוח הכול.
"אחרי הכול, איתך היא הולכת להתחתן בסוף," אלכס נאנח.
"כן, מה שתגיד," פיטר מלמל. הוא הרגיש שאין לו חשק לאכול יותר.
"למה אתה מבואס?" אלכס שאל אחרי כמה שניות של שקט.
"סתם..." פיטר חשב מה להגיד. "מצאתי משהו מוזר," פלט.
"כמו מה?" אלכס כיווץ את גבותיו.
"זה לא... לפה," פיטר לחש, שמח שאינו צריך לספר לאלכס על המפתח אוהנבואה, או סתם להמציא סיפור חדש.
"ובכל זאת?" אלכס הקשה. בהתחלה, פיטר רצה להמציא תירוץ שיוציא אותו מזה,אבל אז עלה רעיון במוחו.
מה אם אלכס יעזור לפיטר לפתור את חידת המפתח והנבואה ובצורה נוראית ולא ידועה,משהו רע יקרה לו. אף אחד לא יאשים את הנסיך המסכן שרק ניסה להבין את שפר הנבואהואפילו ניסה להציל את אלכס למרות חילוקי הדעות בניהם. כי כמובן, פיטר יחזור עםסיפור סוחט דמעות על איך ניסה להציל את הנער הבלונדיני המסכן שדעך בידיו.
פיטר חייך לפני שסימן לאלכס לעקוב אחריו למקום שקט, בו יוכל לספר לו על הנבואהוהמפתח, ואלכס, עקב אחריו מבלי לדעת מה הנסיך הקנאי מתכנן עבורו.