למה אני מתחתנת?

פרק 37

הרביעייה מצאה עצמה מחוץ לחדרו של בן. הם נכנסו פנימה וסגרו את הדלת.
"פיטר, דאגתי," בן אמר בהקלה. "כבר חשבתי שלא תרצה לשמוע את הסיפור."
"דבר!" וויליאם דרש, מחזיק את ידו של אלכס, מושך אותו קרוב אליו.
"זה... זה סיפור די ארוך ומסובך," בן אמר. "צריך סבלנות בשבילו."
"זה בסדר," אלכס אמר, "יש לנו זמן."
"זה מדהים... אתה נראה בדיוק כמוהו," בן הסתכל על אלכס. "אתה הומו?"
"לא," ענה, "אני בי."
"בדיוק כמוהו!" בן חייך. "גם אל היה בי. בגלל זה שנאו אותו ואת נינה."
"נינה?" אלכס כיווץ את גבותיו בסקרנות.
"אשתו... אחות שלי," בן השפיל מבט. היה ברור שכואב לו.
"תתחיל להסביר," פיטר היה חסר סבלנות, כמו שאר הנוכחים. בן הנהן, חושב לרגע מאיפה להתחיל.
"נינה, אחותי, הייתה חברה טובה של אל בילדותם," התחיל. "בגלל זה שנאו אותה, יותר ממה שהיו שונאים אותה בכל מקרה כי... ככה זה באנדרומאה."
"הכוכב הכי מתקדם, כביכול..." וויליאם אמר.
"הכי חזק וחכם..." דניאל המשיכה.
"יותר כוחות מאשר על שאר הכוכבים, לא לדבר על כדור הארץ, ששם בכלל אין כוחות לאנשים," פיטר הוסיף. אלכס הרגיש שאמר את זה כדי להעליב אותו, למרות שזה בכלל לא הפריע לו. זאת האמת, עם עובדות לא מתווכחים!
"בדיוק. השנאה למי שאינו סטרייט, גדולה מאשר השנאה לכל אדם אחר," בן אמר.
"ידוע," וויליאם לא רצה לדון בנושא.
"העונש על כך שאינך סטרייט, מחריד," בן המשיך, "העקירה היא... ראיתי עקירות בעבר. מחזה נוראי!"
"תגיע לפואנטה!" וויליאם היה חסר סבלנות.
"מה הכוונה, 'עקירה'?" אלכס הסתקרן.
"באנדרומאה, היו יורים עלייך שני חצים, אחד לכל עין," פיטר הסביר, "אחר כך, היו מושכים את החצים החוצה ומוציאים ככה את העיניים שלך."
"איזו דרך מחרידה למות..." דניאל התחלחלה.
"לא... הם לא מתים," וויליאם אמר. "הם רק מסומנים. כאילו שהריח לא מספיק."
"העניין הוא לא רק לסמן, הוא גם להחליש," בן הסביר. "בגלל הכוחות, הם מספיק חזקים לשרוד. אבל הכוחות שלהם נחלשים באופן משמעותי. זה יותר כמו... עינוי."
"רגע!" אלכס כמעט צעק. "איזה ריח?"
"אתה מריח כמו ורדים ורודים," פיטר אמר לפני שמישהו אחר יענה, "וזה כל מה שאגיד בנושא."
"ורדים ורודים?" אלכס היה כל כך מבולבל.
"למי שאינו סטרייט, יש ריח אחר. הדם שלך, הוא דם של בי," בן התחיל להסביר, "דם של בי, או הומו, או לסבית... הבנתם את הפואנטה... בקיצור, הדם שלכם חזק יותר מדם אחר. הרבה מהכשפים העתיקות מצריכים דם של הומו, או בי או... הבנתם."
"חקרתי על זה, אחרי שהבנתי מה אני," וויליאם הודה. "הדם שלנו חזק יותר ואנחנו מריחים כמו...-"
"ורדים ורודים?" פיטר קטע אותו.
"כמו אהבה," בן חייך.
"זה כל כך רומנטי," דניאל נשענה על פיטר.
"לוורוד יש ריח?" אלכס הרגיש צורך לשאול.
"להכול יש ריח," וויליאם ענה ובזה נחתם הדיון.
"העניין הוא ש..." בן באמת לא ידע מאיפה להתחיל. "בלייק, היועץ המלכותי הראשון, אחד מאבות אבותיה של ג'סי, היה אדם מחריד ונוראי."
"כמו בלייק שלנו," וויליאם זרק לאוויר לפני שבן המשיך.
"הוא אהב להטיף כשפים וקללות. את אחותי, נינה, הוא קילל קללה נוראית. בערך," סיפר. "הוא רצה לדאוג שתהיה עקרה, שלא יהיו לה ילדים. אבל בגלל טעות קטן בשיקוי...-"
"היא יכלה ללדת ילדים," אלכס קטע אותו, יודע על כך כל פרט ופרט. הוא פשוט הרגיש את זה. בגלל החלומות שלו. "הקללה גרמה לכך שהילדים שייוולדו לה, יהיו אנושיים."
"בדיוק," בן חייך. "הכול רק בגלל שהייתה חברה טובה של אל, שלימים נהיית גם בת זוגתו ולבסוף אשתו."
"אל רצה שהם יברחו. בליל השריפה, הוא פתח שער," אלכס לא יכל להסביר מאיפה הידע שלו, הוא פשוט ידע, "הוא דאג שבנו יעבור בשער ויגיע לכדור הארץ. אבל הוא ונינה מתו ולא הספיקו לעבור."
"נכון," בן אמר במבט שבור. "בשריפה, כולם מתו. המשפחה של אל ודניאל הקדומה וגם משפחתו של פיטר הקדום."
"שוב זה? תסביר!" פיטר דרש.
"סבלנות," בן אמר. "היחידים שנשארו, היו פיטר, דניאל ואני. אחרי מה שקרה, עזבתי. לא יכולתי להישאר. פחדתי."
"ממה?" דניאל שאלה.
"שאשאר לבד," ענה בכנות. "אתם הייתם מאוהבים ואני... אני לא הייתי ממש משפחה כבר. הקשר היחיד שלי אליכם היה נינה, אשתו של אל, אח שלך."
"אח שלי?!" דניאל הופתעה.
"כן, אח שלך," בן חייך. "בגלל זה את ואלכס הרגשתם חיבור. אתם בעצם... גלגול קודם, צאצאים, של אחים."
"מה?" היה תורו של אלכס להיות מופתע.
"שלושתכם קיבלתם הזדמנות שנייה לחיות. אלכס, אתה הצאצא של התינוק של אל ונינה, זה שהם העבירו בשער. דניאל, את הצאצאית של התינוקת של דניאל ופיטר, שגם עברה בשער," הסביר. "כל הזמן, עקבתי מרחוק, השגחתי ושמרתי על הצאצאים. כשנולדתם, לא הייתם סתם צאצאים, הייתם כבר גלגול חדש."
"ואני... מה אני?" פיטר שאל.
"אתה צאצא של שון ודפני," ענה את הברור מאליו, "אבל גם גלגול של פיטר."
"זה כל כך..." וויליאם נאנח, "הזוי."
"אכן כן," אלכס אישר.
"דניאל ופיטר, נולדתם מחדש, כי המלוכה הייתה שייכת לכם!" בן אמר בהתרגשות. כל השנים שחיכה, הכול מסתיים. עכשיו זה ייגמר. "בלייק רצח אתכם, כדי שהמלוכה תעבור לשון ודפני, כדי שהוא יוכל לקבל תפקיד גבוה, להיות מקורב לשליטים. ואכן כך קרה."
"זה הרבה לעכל," דניאל הרגישה סחרחורת.
"מסכים לגמרי," פיטר לא ידע אפילו מה הוא מרגיש.
"השיקוי שבלייק נתן לנינה בילדותה, נגמר כבר אז," המשיך, "אבל הוא ידע שהוא צריך לדאוג לכך שלדניאל ופיטר לא יהיה יורש. לכן הוא הכין שיקוי שדאג לכך שהתינוק ייוולד ללא כוחות. דניאל שתתה את השיקוי במהלך ההיריון, מה שהבטיח שהתינוקת תהיה מחוסרת כוחות. ההבדל בין השיקויים, הוא שאלכס ושאר הצאצאים של אל, אנושיים לגמרי. אבל במקרה שלך, דני... לך יש כוחות."
"מה?" הבחילה שלה התגברה מרגע לרגע.
"בגופך זורם גם דם אנושי, מצד אביך, וגם דם אנדרומאי, מצד אמך," הסביר. "לשאר הצאצאים של דניאל ופיטר, לא הייתה אפשרות להפעיל את הכוחות, אבל לך דניאל, בניגוד לאלכס, יש! בדמך, כמו בדנו של פיטר, זורם דם אנדרומאי," התרגשותו של בן עלתה מרגע לרגע. שנים שהוא חיכה לרגע חשיפת האמת. "אבל לא מדובר בדם אנדרומאי רגיל, ילדתי. בגופך זורם דם כחול."
"מה? זה לא הגיוני!" דניאל מחתה. "איך זה יכול להיות?!"
"לשון ודפני, לא היה דם כחול במקור, כידוע לכם," בן לא וויתר, "הם קיבלו אותו ברגע ששתו מהגביע. דמה השחור של דפני ודמו האפור של שון, כיאה לצבע הדם של אנדרומאים, נצבע כחול. "
"כן, אני יודע," פיטר אמר.
"דם אפור?" אלכס איבד את עצמו מהר מאוד.
"באנדרומאה, לזכרים יש דם אפור ולנקבות דם שחור," וויליאם הסביר. "בכל כוכב, האמת, חוץ מכדור הארץ, זה ככה."
"הבנתי," אלכס הנהן. הוא חייך אל וויליאם, שהחזיר לו חיוך. אחר כך, הוא התרומם מעט ונשק ללחיו. "ואני מצטער שצחקתי קודם."
"זה בסדר," וויליאם רק רצה לקבל עוד נשיקה מהבלונדיני. לכן, במקום לחכות, החליט לנשק אותו שוב.
"הם שוב עושים את זה!" פיטר התלונן, מה שגרם לאלכס להרוס, שוב, נשיקה מושלמת עם פרץ צחוק קטן.
"שוב?" וויליאם העמיד פני נעלב. לרגע, אלכס התלבט אם נעלב באמת, אז הוא פשוט חיבק אותו חזק, נהנה מהרגשת זרועותיו החסונות של וויליאם סביב גופו.
"בכל מקרה," בן קטע את הפגנת החיבה הקטנה, "דם כחול יכול להיווצר. מלכתחילה, דניאל ופיטר היו אמורים לשתות מהגביע ולהיות מוכתרים כמלכה והמלך. זאת אומרת, ילדתי, שגורלך, כמו גורלו של פיטר, היה להיות בעלי דם כחול. זה שונה מהכתרה רגילה."
"כמו שהדם של אבא אפור," וויליאם אמר, "מפני שאמא היא היורשת."
"בדיוק. גורלה של דניאל מאז ומעולם היה לשלוט, לכן גם דמה צריך להיות כחול," בן חייך. "עכשיו שאת יודעת זאת, את יכולה לאמץ את כוחותיך ולראות שצבע דמך ישתנה. רק האמיני בכוחות, תביני אותם, הם בתוכך. רדומים אומנם, אבל קיימים."
דניאל הנהנה. היא הרגישה זיכרונות מחיים אחרים, מחייה הקודמים עם פיטר. זיכרונותיה של גלגולה הקודם. הילה לבנה חלושה האירה אותה, וכשנעלמה, דניאל הרגישה חזקה מתמיד.