⚽️Player⚽️

פרק 9

-נקודת מבט עלמה-
״עלמה? ספרי לנו קצת על החבר שלך״ אנה אמרה בלגלוג כשהיינו בכיתה, ״שחררי אותי אנה״ אמרתי בגלגול עיניים, ״למה? בטח הוא עכשיו עם מישהי אחרת״ היא צחקה בקול רם, ״תסתמי כבר!״ צעקתי עלייה, ״למה מה תעשי לי? תביאי עליי את היעני חבר שלך?״ היא שאלה בצחוק וכולם צחקו אחריה, יצאתי מהכיתה עם הראש מושפל, דווקא כשבר לא הגיעה היא החליטה להיטפל אליי, יצאתי משער בית והתקדמתי לבית שלי ברגל, ״עלמה!״ שמעתי צעקה מאחוריי והסתובבתי, שם ראיתי את דביר מהכיתה שלי, ״היי״ אמרתי לו, ״אל תתיחסי אלייה, היא סתם מקנאה בך״ הוא אמר, ״במה יש לקנא בי?״ גיכחתי מהמשפט שאמר, ״במה לא? את מהממת״ הוא אמר והסמקתי, ״את הולכת לבית?״ הוא שאל והנהנתי, ״בואי אני אלווה אותך, במילא יש חלון״ הוא אמר ומשכתי בכתפיי, הלכנו בשקט פה ושם החלפנו מילה מידי פעם, לא הבנתי למה הוא בא אחריי ומלווה אותי לבית, ״הגענו, תודה״ אמרתי וחייכתי אליו חיוך קטן,
״אממ עלמה? רציתי לשאול אם את רוצה לצאת איתי?״ הוא שאל, ״יש לי חבר״ אמרתי, ״אה אז את לא שיקרת בכיתה? את ודניאל חברים?״ הוא שאל, ״למה שאשקר?״ שאלתי מבולבלת, ״לא יודע, לא חשוב ביי״ הוא אמר והסתובב, ״מי זה היה?״ דניאל שאל מפתח ביתי, ״מה אתה עושה פה?״ שאלתי, ״שאלתי אותך שאלה עלמה״ הוא אמר בפנים חתומות, ״ילד מהכיתה שלי, הוא ליווה אחרי שאנה ירדה עליי בכיתה״ אמרתי, ״למה הוא ליווה אותך?״ הוא שאל בכיווץ גבות, ״תגיד אתה שומע את עצמך?! לך מפה דניאל! נמאס לי״ אמרתי ועליתי לחדר שלי נועלת אותו, ״עלמה תפתחי לי!״ הוא צעק מחוץ לדלת שלי, ״עוף מפה, זה נגמר!״ אמרתי בקול רועד, ״מה? עלמה תצאי נדבר על זה״ הוא אמר, ״לא רוצה לחשוב על זה, זה נגמר! לך לליאור הזאת, היא תתן לך לשפוט אותה ולהחליט לה מה ללבוש״ אמרתי ולאחר 2 דקות כבר הקול שלו לא נשמע, הוא הלך.

קמתי משינה, לקח זמן להירדם כי לא הפסקתי לבכות, קמתי מהמיטה והתקדמתי למקלחת שבחדר שלי, הסתכלתי במראה וראיתי שם, בחורה בכיינית שאיבדה את הגבר שלה, זה מה שראיתי.

-נקודת מבט דניאל-
אחרי שעלמה העיפה אותי מהבית שלה, הגעתי לבית שלי ושברתי שם כל מה שהפריע לי בדרכי, מה אעשה בלעדיה? עד שהרגשתי שזה, היא הייתה פאקינג אמורה לבוא איתי היום להורים שלי! אמא שלי כבר נקשרה אלייה, ופאק די עם התירוצים אני מטורף עלייה ואני לא יכול בלעדיה, הטלפון שלי צילצל, ״הלו?״ עניתי, ״יפרח? תבוא לאימון היום, יש משחק חשוב מחר״ המאמן אמר, ״אני לא מרגיש טוב, אני לא אעלה לשחק מחר״ אמרתי וניתקתי, כוסעמק עם כולם, התקדמתי למטבח והוצאתי מתחת לכיור את הרוסקי סטנדרט שלי, מזגתי לכוס ושתיתי בשקיקה כאילו זה היה מים, הייתי כלכך צריך את זה, היא הרגה אותי.

-נקודת מבט עלמה-
״אני ודניאל נפרדנו״ אמרתי כשנכנסתי לחדר של בר, למה?!״ היא צעקה, ״כי ככה! הוא מעצבן! אמרתי לו שאנה ירדה עליי בכיתה, אבל לא. מה שעניין אותו זה למה דביר ליווה אותי לבית״ אמרתי ונחתתי על המיטה של בר, ״חיים שלי, זה יעבור הוא יתנצל״ היא אמרה והנדתי בראשי, ״גם רבנו השבוע על הבגדים שקניתי בקניון לטיול שנתי, את מכירה אותי ואני שונאת שאומרים לי מה לעשות ומה ללבוש, עם מי להיות ועם מי לא״ אמרתי, ״אני יודעת, אבל את צריכה להבין שהוא חבר שלך, הוא רוצה להיות מעורב בחיים שלך ולתת את הדעות שלו בעניין, הוא לא אוסר עלייך אבל הוא כן מביע את דעתו, אבל אם הוא אוסר עלייך תסבירי לו את עצמך ותגידי שהוא חבר שלך והכל אבל אין לו את הזכות לאסור עלייך דברים, את מבינה? את צריכה פשוט לדבר איתו כל זה״ היא אמרה וכן הבנתי את דבריה, ״אולי אני אדבר איתו מחר״ אמרתי, ״עלמה הוא בטח שבור״ היא אמרה ורגשות אשם התחילו לאכול אותי מבפנים, ״הלו?״ בר ענתה לטלפון בזמן שאני חשבתי עם עצמי, ״רגע אני שמה אותך על רמקול״ היא אמרה, ״עלמה! את חייבת לבוא לדניאל, הוא שתה יותר מידי והודיע למנהל שהוא לא ישחק במשחק מחר, את חייבת לבוא הוא צריך אותך״ דור אמר ואני איבדתי את עצמי, לא ידעתי מה לעשות ולמי להקשיב, לקול שבראש שלי שאומר שדניאל יסתדר לבד או לדור שאומר שהוא צריך אותי.