Florence / H.S Au

פרק 8

הארי

כשאני נכנסתי לחניה של פלורנס, היא כבר עמדה על המדרגה הקדמית.

היא לבושה בחולצה ספורט אפורה, אשר מעניקה מבט נחמד על חזיית הספורט השחורה שלה, מכנסיים שחורים יושבות על מותניה, חושפות את רגליה השזופות החטובות. יש לה גרבי נייק ואדידס חלקות, ותיק קטן מונח על כתפה, ואני מניח שיש שם נעלי ריצה.

שמתי את המכונית שלי בחניה ושלחתי לה חיוך, בעוד היא שלחה לי נפנוף לפני שהתיישבה במושב הנוסע.

"היי, בייביגירל,"
אני אומר, תופס את סנטרה באגודלי ובאצבע המורה, לוחץ נשיקה לשפתיה הרכות.

"היי,"
היא לוחשת לשפתיי,
"אבא שלי בא להגיד היי, אז אתה לא רוצה לנשק אותי כאן."

בדיוק שאני מתיישב נורמאלי בכיסא שלי, נפתחת הדלת הקדמית וחושפת את שני הוריה של פלורנס. אני מוריד את החלון שלי למטה כשהם מגיעים למכונית שלי.

"נחמד לראות אותך שוב, הארי."
מר שפרד אומר, מושיט את ידו ללחיצת יד, שאני מקבל.

"גם אותך,"
אני משיב.

"פלורנס אמרה לי שנהגת לרוץ לעיתים קרובות למדי,"
גברת שפרד מדברת, ואני מהנהן.

"היא סיפרה לי על הפגישה הגדולה שלה בסוף השבוע הבא, ואני הצעתי לה שנרוץ ביחד כמה הקפות היום אחר הצהריים,"
אני מסביר בעוד פלורנס מנסה לחבר את הטלפון שלה לכבל האקס במכונית שלי.

"פלורנס,"
גברת שפרד לוחשת,
"תפסיקי את זה."

"אל תדאגי בקשר לזה,"
אני אומר,
"באיזה שעה את רוצה אותה בבית?"

"4:30- יש לנו הזמנות לארוחה הערב."

"נשמע טוב."

מר שפרד מחייך,
"תעשו חיים."

"אני בטוח שנעשה. שיהיה לך אחר צהריים מקסימים,"
אני מחזיר חיוך.

"גם לך,"
הוא מנופף לפני שהוא ואשתו חוזרים לביתם החמוד.

ברגע שאני יוצא מהחנייה, המוסיקה מתחילה להתנגן, ואני רואה את הנערה שלצדי מזמזמת את תחילתה העדינה של השיר.

במהירות, המילים מתחילות, והלב שלי מפסיק לפעום למשמע קולה העדין.

"Jeans so new, we should eat one before two. Man, im so high, i think i love you,"
פלורנס שרה בשקט, מביטה מהחלון מימינה.
(זה שיר של הלהקה שהיא אוהבת. למי שמכירה אולי.- 1975. ה.מ)