Florence / H.S Au

פרק 10

פלורנס

מאז שהייתי קטנה, הייתי מאוהבת בציטוטים. אלו שהיו מדוייקים כל כך למצב שלך, זה כאילו המחבר קורא את מחשבותייך.

אלה שאינם קשורים למצב הנוכחי שלך, אבל אתה מרגיש איזה עמוק הבן אדם ששפך את הלב והנשמה שלו על פיסת נייר, כל מה שאתה יכול לעשות הוא להרגיש את הכאב שלהם, גם.

הציטוט האהוב עלי מכל הזמנים הוא, 'אולי הילד שקרע אותי לגזרים אומר הרבה יותר עלי ממה שזה אומר עליו.'

אף פעם לא הבנתי עד כמה זה היה עמוק, עד שהייתי בדיוק באותו המצב, ותהיתי אם מה שקרה בין הארי לביני בשבוע שעבר אומר יותר עלי מאשר עליו.

ועכשיו, הנה אני, עם הברכיים שלי מקופלות כנגד החזה שלי כשאני יושבת על האריח הקר של המקלחת עם מים שנוזלים על הראש שלי.

אני כאן כבר שעה טובה, נועצת מבט אטום בדלת הזכוכית המכוסה אדים, עם כמה טיפות מים שמחליקות מדי פעם. מחשבותיי מעומעמות בדיוק כמו הזכוכית.

הכל התחיל היום בתחרות הריצה שלי. למרות שנפרדתי מהארי, עדיין הייתה בי טיפה של תקווה שחשבתי שהארי יהיה שם, מריע לי ביציע.

כשנכנסתי לנתיב שלי על המסלול והסתכלתי למעלה, ראיתי את הורי, יחד עם ג'ס, סמית וצ'ארלי, אבל הארי לא נראה בשום מקום. אני לא אשקר, לא לראות אותו שם זה כואב.

למרות שניצחתי, הרגשתי כאילו הפסדתי. הייתי מרגישה כאילו ניצחתי אם הארי היה שם כדי לראות אותי חוצה את קו הסיום בזמן של 19:88.

הדבקתי חיוך כשהחזקתי את הגביע אשר עכשיו שייך לבית הספר שלי, אבל לגמרי התפרקתי ברגע שהייתי בטוחה במקלחת שלי. כבר שעה, ואני לא יכולה להפסיק את הכאב הצורב בחזי מהבכי התדירי.

"פלורנס, מתוקה? את בסדר שם?"
אמא שלי שאלה מהצד השני של דלת השירותים.

אני מנקה את גרוני,
"כן. אני רק נמנמתי."

היא צחקה בשקט,
"אנחנו הולכים לישון. עשית עבודה טובה הערב, אנחנו כל כך גאים בך."

"תודה לך."

"אני אוהבת אותך."

"גם אני אוהבת אותך."

עם זה, הרמתי את עצמי מרצפת המקלחת, מכבה את המים הקרים- עכשיו. אני מתייבשת לפני שאני מחליפה לזוג מכנסי פיג'מה, וחולצה כחולה בהירה ארוכה, ועוטפת את שערי הרטוב במגבת.

כשהלכתי בחזרה לתוך החדר, בדקתי את הטלפון שלי, אשר נח על המיטה שלי, והמסך מלא הודעות מחברים שלי.