פרק שני

1K 41 2
                                    

משהו חמים מונח על חזי, משהו חמים שלא מפסיק לזוז עלי ולנעוץ בי ציפורניים. אני פוקחת עין אחת ונועצת מבט נוזף החתול הקטן שמביט בי חזרה במבט תמים לחלוטין "אתה יצור נוראי הרקולס" אני נאנחת בעייפות וקמה, הוא קופץ ממני לרצפה.
את הרקולס אני מגדלת מאז היה גור קטן וחלש, קראתי לו בשם הרקולס מתוך מחשבה שאולי השם ישפיע עליו והוא יתחזק, והוא אכן התחזק והשמין מאוד.
אני מצחצחת שיניים ועוברת למטבח להכין לי ארוחת בוקר. הרקולס הולך אחרי מיילל במסכנות עד שאני נותנת לו גבינה שישתוק. "איך נכנסת לפה בכלל?" אני תוהה על ספל תה "כנראה שוב קרעת את הרשת?" הוא מפנה לי את הגב.
מבט מהיר בשעון מראה לי שיש לי שלושת רבעי שעה להתחלת המשמרת שלי, אז אני נכנסת להתקלח ומתארגנת מהר בשביל לא לאחר.
איין הרבה עבודה בבוקר במסעדת דגים, הלקוחות העיקריים שלנו בבוקר אלו אנשים שהיו ערים משעה מוקדמת מאוד וזה לא נראה להם מוזר לאכול דגים על הבוקר.
בצהריים מתחיל להתמלא כבר יותר והטיפים שאני מקבלת כבר נדיבים יותר גם כן בהתאם.
"טיילור" המנהל מניח יד על כתפי וגורם לי לקפוץ בבהלה "אני מצטערת אני לא אוהבת מגע" אני מגמגמת תירוץ בזמן שאני מחזירה את הנשימה לקצב תקין.
"זה בסדר" הוא מביט בי מוזר אבל מושך בכתפו בטח אין לו כוח למוזרויות.
זוג נכנס למסעדה ואני מזהה את הגבר מאתמול ושוב צמרמורת של חוסר נוחות חולפת בגבי. "טיילור!" המנהל קרא שוב בשמי הפעם בנה נוזפת יותר "הקשבת לי?" אני נועצת בו מבט אטום והוא נאנח "אמרתי שיש משלוח לדירה שלושה רחובות מכאן ואני צריך שתקחי אותו" הוא דוחף לידי שקית עם המותג של השור הזועם כשבפנים יש קופסת פלסטיק מעלה אדים.
לקחתי את השקית יצאתי מהמסעדה חולפת בנשימה חנוקה ליד הזוג ההוא משתדלת להביט לכיוון אחר. היא לא הבחינה בי בכלל אבל יכולתי להרגיש את עיניו של הבן קודחות בי חורים.
הכתובת הייתה רשומה לי על דף אבל מאחר וזה איזור תעשיה היה מסובך להבין איזו היא הכניסה הנכונה לבניין עצמו כך שרק אחרי רבע שעה עמדתי סוף סוף ונקשתי בעדינות על הדלת.
"מי זה?" שמעתי קול צרוד ממתוך הבית "ההזמנה שלך מהמסעדה" היה קצת רעש מבפנים של דברים נגררים "תכנסי ושימי את זה במטבח אני כבר מגיעה"
נכנסתי פנימה לתוך דירה המרוהטת בפשטות שקרטוני מעבר עדיין מפוזרים בה חצי פתוחים. נכנסתי למטבח והנחתי את השקית על השולחן כפי שהורו לי שומעת קול צעדים מאחורי "זה עולה 14.90 דול-" אמרתי תוך כדי סיבוב. "טוב לראות אותך טיי טיי" הוא חייכה בזמן שהלב שלי צנח וקול מתוכי זעק שזה לא הוגן.
"אבל..." קולי בקע כמו לחישה "היית צריכה לדעת שלברוח לא יעשה לך טוב" הבטתי ישר בפניה של האישה שלמדתי לשנוא כל כך "זה לא פייר" הרגשתי שהרגליים שלי הופכות לג׳לי "ג׳יי כעס כל כך כשגילה שנעלמת" היא מתקרבת אלי מהצד השני של המטבח "הוא עדיין כועס" רק כשנעמדה מולי הצלחתי להתעורר מהקיפאון שתפס בי "אני לא חוזרת" צעקתי ודחפתי אותה ממני מתחילה לרוץ לדלת בטוחה שאם רק אצליח לצאת מכאן אנצל.
"לא כל כך מהר" היא צוחקת ותופסת במפרק ידי. היא תמיד הייתה חזקה ממני אבל אני כבר לא כזו חלשה כמו שהייתי, כמה חודשים של סחיבת מגשים עמוסים עזרה לי לפתח מעט שרירים.
אני מנערת את ידי וציפורניה שננעצו בעורי שורטות שלושה פסים אדומים באורך ארבע סנטימטרים לאורך ידי מהמפרק פנימה. היא מנסה לאחוז בי אבל אני בורחת ממנה מנערת את אחיזתה בקושי ממני. "את עקשנית כמו פרד" היא מסננת כשאני כמעט נושכת את ידה אחרי שהיא מצליחה לאחוז בצווארי במין אחיזה מסורבלת. בשלב הזה דמעת יאוש כבר מציפות את עיני. "בבקשה אל" אני מתחננת מנסה בניסיון אחרון להכניס לה מרפק אחורי, זרועי מתנגשת במשהו מוצק והאויר נסחט מריאותיה בנשיפה חדה. אני מנצלת את זה ורצה לדלת שנפתחת מולי וגורמת לי כמעט ליפול אחורה. ברגע האחרון יד נשלחת ומסובבת אותי מצמידה אותי לגוף הזר בסוג של חיבוק מהכתפיים מאחור. "לאט לאט לך טיי טיי" אני מרותקת לגוף למרות הניסיונות הנואשים שלי להשתחרר והקול מוכר לי מידי. אני מרימה את מבטי כדי להביט לתוך עיניו של עמרי (EMRI) יד ימינו הותיק של ג׳ייס. היא מתקרבת אלי בידה מטפחת שתוך שניה נלחצת לפני "חתיכת כלבה" היא מסננת לוחצת חזק על אפי ושפתי. ריח חריף כימי צורב את עיני ואני ממהרת לעצור את הנשימה. "תכנעי טיי אין לך מה לנסות" עמרי לוחש בקול כמעט אוהב כשאני עוצמת עיניים נותנת לדמעות לזלוג כשאני לוקחת שאיפה עמוקה והכל מחשיך סביבי.

רדופהWhere stories live. Discover now