רדופה

פרק ארבעה עשר

"מאיפה היצור הזה הופיע?" אני מסתובבת בבהלה לכיוון הקול הצווחני מבועתת מהמחשבה שנרקמת בראשי. בדיוק הצלחתי להרגע מעט בחצר הפנימית כשהקול הפריע לי.
לילירוז עומדת בדיוק מעל הרקולס. "את מפחידה אותו!" פלטתי מבוהלת ומיד קמתי על רגלי לחטוף אותו ממנה, אבל היא הייתה מהירה יותר ובשתי אצבעות הרימה אותו מהעורף "את יכולה להסביר לי מה עושה היצור המטונף הזה פה?" לילירוז מטלטלת את הגור המסכן. "הוא שלי" אני שומרת על מרחק זהיר כדי שלא תפגע בו. "זה החתול שלי" הוא מיילל במסכנות.
כירון נעמד מאחורי "יש בעיה?" הוא מסנן בחצי פה "אתה!" לילירוז מבחינה בו "תסביר לי מיד כיצד שק הפרעושים הזה נכנס פנימה" קולה המצווה גורם לי לאגרף את ידי בכעס "כן גברתי" כירון עונה ברוגע "העלמה פה הייתה מדוכדכת כל הזמן אז הבוס ציווה עלי למצוא משהו שיעשע אותה, זה השיג את התוצאה הטובה ביותר" אני מושיטה את ידי בדרישה שקטה לקבל אלי את החתלתול, הוא נזרק אלי בזילזול.
"זה אינו מקובל עלי! מצא פיתרון אחר לבעיה שלך" אני מאמצת את הרקולס לגופי "לא! שלא תעזי אפילו לחשוב על זה" אני צועקת ורצה פנימה.
אני יודעת בדיוק איך להשאיר כאן את הרקולס ולגרום לכך שלה לא תהיה כל אפשרות להגיד משהו בנושא. קולות של רגליים מגלה לי שהם בעיקבותי.
אני עוברת בראשי על המפה המאולתרת של הבית ששרטטתי בראשי. אני מגיעה לזוג דלתות ודופקת עליהן. עוד לפני שאני מקבלת תשובה אני מתפרצת פנימה והם אחרי.
"תרשה לו להישאר" אני מתחננת בפני ג׳ייס. החדר אליו התפרצתי הוא חדר העבודה שלו, לא חשבתי שאי פעם אחפש בעצמי את הקירבה של ג׳ייס אבל הפעם זה שונה. לילירוז בחיים לא תסתור את דבריי אחיה הגדול.
"על מה את מדברת?" הוא קם מכיסאו ומתקרב אלי. כירון אפילו לא מתנשף זז קצת אחורה ואני מרגישה כאילו המגן שלי נעלם. "הרקולס, החתול שלי" אני מגוננת על גופו הרועד של החתלתול שציפורניו חרשו בעורי כבר כמה פסים אדומים בגלל הפחד.
"תראי מה את עושה לידיים שלך" ג׳ייס לוקח יד אחת שלי שמכוסה בדם "לא אכפת לי כל עוד תתן להרקולס להישאר" אני מתחננת עם דמעות בעיניים "מעניין... ומה תתני לי בתמורה?" הלב שלי פעם מהר "אני... אני... אתחתן איתך" אני אומרת בכאב "זה לא מספיק" ג׳ייס מצקצק בלשונו "את גם ככה עומדת להתחתן איתי" ממש ממש לא מרצון, ואני אשבש מה שאוכל. "מה אתה רוצה בתמורה?" אין לי כוח להתווכח איתו "אני כבר אחשוב על משהו, בנתיים היצור הזה יכול להישאר בתנאי שתנקי את הדבר הזה, ואם הוא יוסיף לפצוע אותך-" הוא משאיר את האיום פתוח דבר שאק מפחיד אותי יותר.
לילירוז נועצת בי מבט נוראי עם הבטחה לנקום ויוצאת מהחדר. "בואי נלך לנקות את שניכם" כירון מושך אותי החוצה. החולצה שלי התלכלכה מהדם שבידי "זה רעיון טיפשי לחלוטין לרוץ עם גור חתולים ביד, ולזה עוד יש חתיכת אופי" כירון מעיר למראה ידי ונאנח.
אנחנו מניחים את הרקולס בתוך גיגית עם מים חמים, בהתחלה הוא מתנגד מאוד אבל לאט לאט הוא דווקא מתחיל להנות. "עכשיו את" כירון לוקח קערה נוספת עם מים חמים ומניח את ידי בפנים. "זה כואב" אני מתלוננת ומתפתלת בכאבים. "אם שרדת את הפגיעה תשרדי את הריפוי" הוא נוזף בי בחיוך פרטי.
כירון מוציא את ידי אל מגבת רכה ומעסה בעדינות דרך המגבת לייבוש העור. "אני אשים לך משחה שתעזור לעור להתרפא בלי צלקות למיניהן" הוא מבטיח.