love hurts 2

אני כל כך מצטערת על הפרקים הקצרים והלא כל כך יפים זאת פשוט תקופה קשה ואני באמת מקווה שתבינו אותי ולא תנטשו את הסיפור..

פרק 17:

״תהנה לילי״ צעקתי לליאם שיצא מהדלת בהתרגשות אדירה.
ישבתי בסלון צופה בסדרה אקראית ששודרה
כשלפתע הטלפון התחיל לצלצל וגרם לי לקפוץ בבהלה.
השם אוליבר התנוסס על המסך וגלגלתי את עיניי לוחצת על נתק.
״אני מתגעגע אלייך״ הודעה נשלחה ממנו.
״לא מעניין אותי״ החזרתי לו ויצאתי מהשיחה.
דפיקה בדלת נשמעה וקיווצתי את גבותיי בבלבול.
פתחתי את הדלת בחשש והתכוונתי לסגור אותה בשנייה שראיתי את מי שבדלת.
״מה אתה עושה פה ואיך לעזאזל אתה יודע איפה אני גרה״ אמרתי בכעס.
״יש לי את המקורות שלי״ הוא אמר בשחצנות וחייך חצי חיוך.
״את מוכנה לתת לי להיכנס?״
״לך לעזאזל״ צעקתי וסגרתי את הדלת,אבל הוא היה חייב להכניס את הרגל ולמנוע ממני לטרוק את הדלת בפנים שלו.
״מה אתה רוצה?״ שאלתי בזלזול שנראה לעין.
״באתי לבקר אותך,התגעגעתי״ הוא אמר בחיוך.
״וזה אמור לעניין אותי איך שהוא?״ המשכתי עם הזלזול,למרות שעמוק בפנים,זה כן הזיז לי,מאוד אפילו,עדיין אכפת לו ממני.
״שנינו יודעים שזה מאוד מעניין אותך היילי,אני מכיר אותך טוב מידי״
״כנראה שאתה לא מכיר אותי כמו שאתה חושב שאתה מכיר לא?,שברון לב משנה אנשים״ אמרתי ברצינות בפעם הראשונה מאז שהשיחה התחילה.
״אני כל כך מצטער היילי,אין לך מושג עד כמה,בבקשה תני לי הזדמנות לתקן את זה״
״את ההזדמנות שלך פספסת זאק,בשנייה ששברת לי את הלב״ ובמילים האלה טרקתי את הדלת וברחתי לחדר,שחררתי כל כך הרבה דמעות באותו הרגע.