ג'ימין שנשאר יושב על הגבעה נשאר במבט המום, היה מבולבל והיו לו כל כך הרבה מחשבות על השלוש מילים הפשוטות האלה בזמן זה הוא שיחזר במוחו את המאורע פעם אחר פעם עברו כמה דקות עד שג'ימין הבין מה הולך ורץ אחרי קוקי.
ג'ימין רץ אחרי ג'ונג קוק, בגלל שעברו כמה דקות היה לו קשה להגיע לג'ונג קוק אך הוא היה נחוש במטרתו כדי להבין מה הולך לכן הוא המשיך לרוץ במהירות.
ג'ימין הגיע סוף סוף לג'ונג קוק, אחז בידו בכדי לעצור אותו וחיבק אותו מאחור תוך כדי שג'ונג קוק ניסה לצאת מהחיבוק ולהפריד את ידיו של ג'ימין שעוטפות אותו מאחור.
ג'ימין לא הרפה ולא נתן לו ללכת, ג'ונג קוק הפסיק לנסות להשתחרר, הרפה את ידיו למטה והתחיל לבכות מתסכול.
ג'ימין מאחוריו ששמע שג'ונג קוק מתחיל לבכות אמר לו: " אני מצטער שאני לא יכול להגיד לך את זה גם... בחיים לא חשבתי על בנים בצורה הזאת".
בין צלילי הבכי נשמע הקול של ג'ונג קוק בטון מעט כועס: "אני יודע... עזוב, שכח שאמרתי את זה". ג'ונג קוק משך את ידיו של ג'ימין למטה בכל הכוח עד שהשתחררו וברח משם לביתו.
ג'ימין נשאר באותו המקום, עומד, חושה על הדברים שקרו עברה דקה ואז הוא נזכר בהיונגים, הוא התקשר להגיד להם שהכל בסדר וחזר הביתה.
שהגיע ג'ונג קוק הביתה הארו חיכתה לו וכאשר נכנס אמר: " מה את עושה פה?!" וגלגל את עיניו.
"אנחנו צריכים לדבר" אמרה הארו
"השתניתי, אני אוהבת מישהו אחר...אנחנו צריכים להפרד" הוסיפה.
"אוקי... ביי" אמר ג'ונג קוק ועלה לחדרו.
יום לאחר מכן החבורה הגיעה לבית ספר כאשר הוסוק מלווה אותם אך היום ג'ונג קוק לא הלך איתם.
בהפסקה ג'ימין בא לכיתה של ג'ונג קוק ושוגה, הוא ראה את ג'ונג קוק נמצא שם אך איך שג'ונג קוק ראה את ג'ימין הוא יצא מהכיתה.
כך עברו להם כמה ימים שג'ונג קוק ברח והתעלם מג'ימין.
עד שיום אחד ג'ימין הגיע לכיתה של ג'ונג קוק כמו כל שאר הימים השבוע והפעם נמאס לו שג'ונג קוק בורח בגלל שרק אמר את הרגשות שלו.
שג'ונג קוק בא לצאת מהר מהכיתה שהייתה ריקה כיוון שכל התלמידים יצאו להפסקה, ג'ימין תפס בידו של ג'ונג קוק, הצמיד אותו לקיר כאשר ראשו בין שתי ידיו כולאות אותו.
ליבם של ג'ונג קוק וג'ימין פעם במהירות.
"תפסיק לברוח ולהתעלם ממני" צעק ג'ימין.
ג'ונג קוק שתק וסובב את ראשו.
"אין לך מה להגיד? לפחות תסביר לי למה..." אמר ג'ימין.
"למה?! אתה שואל למה?!"אמר ג'ונג קוק.
"כי קשה לי כל יום לראות אותך כל יום שאתה יודע שאני אוהב אותך אבל אתה לא אוהב אותי גם, קשה לי להיות לידך ולדעת שבחיים לא תחשוב עלי בדרך שאני חושב עליך, קשה לי להיות לידך ולדעת שאתה לא שלי" הוסיף, והסתכל לג'ימין ישירות בעיניים. מעט דומע עם עיניים אדומות.
ג'ימין לא ידע מה להגיד.
שתיקה שררה בכיתה והיה אפשר לשמוע רק את פעימות ליבם של השניים.
סוקג'ין נכנס לכיתה בתמימותו וחוסר הטאקט שלו "אל תשימו לב אלי אני רק באתי לחפש אוכל בתיק של שוגה...תמשיכו במה שאתם עושים" אמר וחיטט בתיק של יונגי.
ג'ימין מיד שחרר את ידיו של ג׳ונג קוק.
ג'ונג קוק ניגב את דמעותיו במהירות ויצא מכיתה.
"זה משהו שאמרתי?" שאל בתמימות סוקג׳ין.
ג׳ימין נאנח חסר כוחות ואמר "לא היונג, לא עשית כלום" ועם האמירה הזאת, יצא מהכיתה כאשר טרק מאחוריו את הדלת בעצבים.
*צלצול*
"יששששש! סוףסוף חופש! אפשר לישון!" צעק בהתרגשות יונגי.
"אז מה אתם הולכים לעשות בחופש?" שאל הוסוק.
"אנחנו נוסעים לאניאנג למשפחה של ג׳ינה" אמר נאמג׳ון.
"אני הולך לישון" אמר יונגי.
"מה אתה עושה בחופש קוקי?" שאל ג׳ימין, לאחר ששם לב שהצעיר היה בשקט למשך כל הדרך הביתה. ג׳ונג קוק בחר להתעלם משאלתו של ג׳ימין.
"בטח ייפגש עם הארו" ענה הוסוק וקרץ לכיוון ג׳ונג קוק.
"לא. נפרדנו." השיב ג׳ונג קוק ופנה אל ביתו.
"חכה!" צעק סוקג׳ין . הצעיר, שלא הספיק להתרחק מהם הסתובב לראות מי קרא לו והרגיש ידיים שמחבקות אותו.
סוקג׳ין לחש לו "אני יודע שאתה לא ככה בגלל הארו. אבל אם אתה רוצה לדבר על זה, אני פה" אמר סוקג׳ין וחייך אליו חיוך מנחם.
"תודה" מלמל ג׳ונג קוק ונכנס אל ביתו.
ג׳ימין שכב על המיטה בחדרו ובהה בתקרה.
"מה זה היה היום? למה הלב שלי פעם כלכך מהר שהייתי קרוב כל כך לקוקי? למה אני לא מפסיק לחשוב עליו, על החיוך שלו? על הצלקת הקטנה שיש לו על הלחי? אולי טעיתי ואחרי הכל וכן יש לי רגשות אליו.. לא אין מצב"
וככה עבר לו החופש. ג׳ימין כמעט ולא יצא מחדרו, לא הפסיק לחשוב על. ג׳ונג קוק וכל מה שקרה בימים האחרונים.
הוא לא ראה את ג׳ונג קוק כל החופש. הוא לא ידע מה קורה איתו, הוא גם לא השיב להודעות שלו.
'מחר חוזרים לבית הספר' חשב לעצמו ג׳ימין.
"יאא הוסוק-אה בוא כבר אני יאחר בגללך!" צעק בעצבים ג׳ימין.
"אז לך ברגל זה ייקח לי זמן" צעק בחזרה הוסוק.
"איי צ׳ינצ׳ה" אמר ג׳ימין ויצא מהבית.
כשעבר ליד ביתו של ג׳ונג קוק, משום מה עצר, כאילו חיכה שיצא והם יוכלו ללכת ולצחוק ביחד בדיוק כמו שעשו לפני.
למזלו של ג׳ימין, ג׳ונג קוק יצא מביתו.
ליבו של ג׳ימין החסיר פעימה. ג׳ונג קוק נראה פתאום... שונה...
'שקט לב הוא עוד ישמע אותך' חשב לעצמו ג׳ימין כששם לב שליבו פעם בחוזקה.
"קוקי" צעק ג׳ימין לכיוונו של ג׳ונג קוק, מקווה שלא יתעלם ממנו.
"בוקר טוב ג׳ימיני" אמר ג׳ונג קוק.
ג׳ימין היה מופתע, הוא לא ציפה שג׳ונג קוק יענה לו.
"אפשר שנדבר?" היסס ג׳ימין.
"עכשיו? יש בית ספר" ענה ג׳ונג קוק.
"זה..אמ.. זה דחוף.. אבל אם אתה רוצה ללכת לבית הספר אני לא אכריח אותך להבריז" אמר ג׳ימין בגמגום והשפיל את מבטו.
"לא. בוא נלך" חייך ג׳ונג קוק.
השניים הסתובבו והלכו לגבעה הסודית שלהם בפארק.
הם ישבו על הדשא והסתכלו אחד על השני.
"אני מצטער קוקי. אני פגעתי בך כלכך, ולא התכוונתי. אתה כל כך חשוב לי, אתה בכלל לא יבין כמה כעסתי על עצמי שפגעתי בך"
אמר ג׳ימין.
"לא, ג׳ימין אל תתנצל זה בסדר, באמת" אמר ג׳ונג קוק וחייך.
"לא זה לא בסדר! אתה לא מבין.."
ג׳ימין היסס אם לספר לג׳ונג קוק על רגשותיו. הוא לא יכול להסתיר אותם ממנו יותר. הוא אזר אומץ ואמר
"ג׳ונג קוק אני או..."
"קוקי!" נשמעה צעקה שקטעה את ג׳ימין וגרמה לשניים להסתכל על אדם שנופף בידיו וקרא שוב "קוקי!".
"לא, לא זה לא יכול להיות" מלמל ג׳ונג קוק.
האדם ניצב מול השניים ואמר "קוקי שלי התגעגעתי".
"טאה מה את..." לפני שג׳ונג קוק הצליל להשלים את המשפט, טאהיונג התנפל על ג׳נג קוק בנשיקה שהפתיע את ג׳ימין ואת ג׳ונג קוק.
---------
טאה חזר😱
אוהבות❤❤
YOU ARE READING
one person 100 secrets! (boyXboy)
Hayran Kurgu"קוקי אנחנו צריכים לדבר" אמרה הארו "השתנתי, אני אוהבת מישהו אחר... אנחנו צריכים להפרד" הוסיפה. "למה נישקת אותי ככה פתאום אחרי שלא דיברנו חצי שנה?" "אני אוהב אותך" מה קורה שחיים במקום חדש מסתבכים לפני שהתחילו?!
