פלוריאן, אני אוהב אותך

פרק רביעי - קצת יותר מדי

אני מביטה בו, מתכווצת על הרצפה. אני פוחדת ואני לא יודעת ממה. אני לא פוחדת מהכעס שלו, אני לא פוחדת ממה שהוא יעשה ואני בהחלט לא פוחדת שהוא יחליט שנמאס לו ממני; אני לא יודעת למה אני פוחדת וזה מפחיד אותי יותר.

"באמת שלא אכפת לי איך תעשה את זה! תדאג שדבר מזה לא יתפרסם!" הוא זורק את הטלפון באגרסיביות על הקיר אחרי שניתק את השיחה. ידיו מכווצות לאגרופים כשהוא מפנה את פניו אליי. עיניו נעוצות בי ושורפות את עורי, מחוררות אותו.

"אל תסתכל עליי ככה," אני מבקשת בשקט.

הוא רק כועס יותר אחרי שהוא שומע את מה שאני אומרת, הוא מביט בי בעצבנות שכמותה לא ראיתי מעולם. הוא רוצה להגיד הרבה, אפשר לראות, אך הוא לא אומר מילה. אני רוצה שידבר, רק בשביל שלא אצטרך לסבול את המבט הזה לאורך זמן רב.

"תשתקי. פאקינג תשתקי. מה ביקשתי, שלא תעשי שטויות? זה היה יותר מדי לבקש ממך? ועוד יוצאת עירומה! פאקינג עירומה! השכל ברח? את עושה לי את זה בכוונה, אני יודע. כיף לך לגרום לי לסבול?" הוא עוצר, מפסיק לצעוק ונושם עמוקות במשך שש שניות לפני שהוא ממשיך את מסע הצעקות על פלוריאן-האישה-המשוגעת. "תלכי לחדר שלך, תישארי שם, אל תצאי, אל תצרי קשר עם אף אחד. פשוט, תתרחקי ממני עד שארגע," הוא מבקש ואני ממהרת לקום ולצאת מהסלון. מאחורי אני יכולה לשמוע אותו ממלמל לעצמו משהו כמו, "למה זה מגיע לי?" ואני לא יודעת מה לחשוב על זה, כי אני יודעת שזה לא מגיע לו, דבר מזה.

אני משוגעת, איידן נורמלי ואני ממשיכה להרוס את חיו.

הפעם, אני נחה על המיטה ולא על הרצפה. השעה שלוש בלילה, אני מנסה להירדם. משימה קשה בפני עצמה כשאתה אני, אבל עוד יותר קשה כשאתה שומע את איידן צועק מתסכול. "הלכתי לשעתיים, רק לשעתיים אוי אלוהים..." הלילה הולך להיות ארוך וקשה מהרגיל כשרגשות אשמה מרצדות בבטני, מה שבדרך כלל אני לא מרגישה.

ההרגשה להיות נחשקת תחת הפלשים מרפה מעט מהאשמה. עשיתי את מה שגרם לי להיות שמחה, זה טוב. לא זה לא, החלק השני שלי אומר, את גורמת לאיידן להשתגע. אולי הייתי צריכה לשים חולצה. אני משתגעת ממחשבות, לא יודעת מה צודק ומה לא. אני מאבדת את עצמי בין המחשבות לבין קולו של איידן.

"לעזאזל!" הוא צועק ואז דממה.

אני עוצמת את עיניי חזק, בתקווה שזה ירחיק ממני הכל, זה לא עובד ורק מרחיק אותי אל העבר.

***

"איידן!" קולי מתגלגל. ידיי מלופפות סביבו, ראשי בתוך החזה שלו וידיו על מותניי. הוא לא השתנה הרבה בשבוע האחרון שלא ראיתי אותו.