פלוריאן, אני אוהב אותך

פרק חמישי - השקט שלפני הסערה

אני מתהלכת במסדרון הארוך לצד איידן. השעמום מלווה אותי ואני רואה את אותם האנשים שוב ושוב, איידן אומר להם "שלום" והם מברכים בחזרה. הכל נראה כל כך משעמם וחסר תועלת, זה גורם לי לתהות אם איידן באמת נהנה מהשגרה הזאת.

אנחנו מגיעים אל החדר של איידן, ונכנסים לתוכו. אני מתנהגת בצייתנות ואני אפילו לא יודעת למה, אבל אני עושה זאת ויודעת שזה רק השקט שלפני הסערה. כשאני חושבת על זה, אני שמה לב שהשקט הזה נמשך כבר יום וחצי (אם מורידים את החלק בו עשיתי לאיידן בושות ויצאתי עירומה לבחוץ מול המצלמות). משהו גדול הולך לקרות.

"פלוריאן, את מקשיבה לי?" איידן מנפנף עם ידו מול פניי. אני מנידה בראשי לשלילה. "אמרתי שאמא שלי תבוא לקחת אותך בקרוב. אחרי שהיא ראתה מה שקרה בחדשות היא דאגה והתקשרה..." הוא נאנח ואני יודעת שהוא לא מרוצה מכך. אמא שלו לא מחבבת אותי במיוחד. גם אני לא מחבבת את עצמי במיוחד, או בכלל. לכן, העובדה שהיא התקשרה היה חשוד, היא בטח מתכננת משהו והתוכניות של אוליביה אף פעם לא טובות. "את יודעת שאני לא יכול לסרב לה."

"אה... אתה אומר," אני ממלמלת ומתיישבת על הספה הגדולה שנחה לה בקצה החדר. עכשיו, יתחילו לאיידן פגישות ואני אצטרך לקום ולבזבז את זמני במשרד עם המזכירה שלו. אני לא מחבבת אותה, היא בלונדינית, יפה והכי חשוב, שפויה - כל מה שאני לא.

"תנסי לא להבהיל אותה כמו פעם קודמת," הוא מבקש ואני מוצאת את עצמי צוחקת כי הזיכרון עולה ומצחיק אותי. אוליביה ברחה בצרחות. האמת הייתה שלא עשיתי דבר שיגרום לה לעשות את זה, בסך הכל חוויתי התקף שיגעון קטן, לא משהו ענקי.

"זאת היא שנבהלת בקלות, לא עשיתי דבר שהיה שווה את התגובה שלה," אני אומרת ושנינו יודעים את האמת. המטרה של אוליביה, מאז שגילתה על מצבי, היה לגרום לי להיכנס לבית משוגעים ולהתרחק מהבן שלה. היא כל הזמן אומרת שאני מדרדרת אותו. ההתקף שחטפתי היה באמת קטן, צרחתי מעט, שברתי צלחת ובכיתי ושום דבר מעבר. היא ניפחה הכל ואמרה שאיימתי להתאבד. למזלי, יצאתי אז מהביקור שלה בשלום. זה קרה לפני שנה וחצי.

"אני יודע." הוא מניח את דבריו במקום ומתיישב במקומו על הכורסה. "המטופלת הבאה שלי אמורה להיכנס," הוא רומז. אני מבינה את הרמז וקמה מהספה. "אה ופלוריאן, ברגע שאסיים לעבוד אנחנו צריכים לדבר, עוד לא סלחתי לך על מה שעשית." אני יוצאת מהחדר.

---

"היי פלוריאן, איך את מרגישה?" אנה, המזכירה, שואלת בהתעניינות.

"מעולה, ואת?" החבר שלך כבר עזב אותך אחרי שגילה שאת בוגדת בו?

"מעולם לא היה טוב יותר! אני חושבת שיש לי הזדמנות להתחיל עם הבחור שנדלקתי עליו! תחזיקי לי הצבעות!" היא אומרת בהתרגשות. זה לא מעניין אותי.