ידעת שזה זמני

פרק 12

אני מרגישה את המיטה שלי שוקעת וליטופים עדינים מורגשים על שיערי.
אני פוקחת לאט לאט את עיני פוגשת בעיניים כחולות ירוקות לא ברורות ואני מסתובבת לצד השני ושמה את ראשי על הכרית. 

״לך מפה״ אני דורשת ועוצמת את עיניי בחזרה.
״כבר שש וחצי קומי״ הוא אומר ועושה לי נעים בגב ואני מתפתלת תחת מגעו , חולשה שלי זה נעים בגב , נעים בגב ושמשחקים לי בשיער. 

״לא רוצה נו״ אני אומרת ומסתובבת שוב אליו בעיניים עצומות
״יאלה לימור כועסת שאת כל היום יושנת״ נתנאל אומר ואני מניחה יד סביב בטנו המוצקה. 

״אני אומרת שתישן גם , קצת לא הרבה״ אני אומרת בקול ישנוני כשעדיין עיניי עצומות.
אני מפנה לו מקום על המיטה כדי שישכב לידי , אך הוא מתרומם ממנה ובשניה אחת אני נמצאת על כתפו. 

״עם כמה שהייתי מת עכשיו לישון לידך אני לא רוצה להסתבך עם לימור״ הוא אומר בקול שקט ויצא מהחדר אל האמבטיה שאני עדיין על כתפו.
״תזכור יא ילד קקה״ אני אומרת ואוספת את השיער שלי למשהו שנראה כמו גולגול ומצחצחות את שיני.
נתנאל מותיר אותי לבד באמבטיה וכשאני מסיימת אני יורדת למטה. 

אני רואה את חבורת הילדים סביב אמא שלי ואני נאנחת. לפעמים אני מרגישה שהם באים אליה ולא אליי.
״לימור את יודעת שעומריקו ונתנאל חברים״ תום צועק וכל הקולה שנתנאל שתה הושפרצה החוצה גורמת ללין להתפקע מרוב צחוק. 

״עומריקי יפה שלי״ אמא שלי אומרת ומחייכת אליי ואני עוצמת את עיניי בחוזקה , מה חשבתי לעצמי? מצד אחד אני מתה לספר לאמא שלי אבל אם כן אז אני צריכה לספר לה על אדם ואני ממש לא רוצה היא תדע על זה. 

אני ממהרת לזייף לה חיוך ומתקדמת לתוך ידיה שפרוסות לרווחה מחכות שאני אכנס אליהן.
״מזל טוב חיים של אמא״ היא לוחשת לי תוך כדי שהיא מחבקת אותי ונושקת ללחיי.

 
״ואתה גבר קטן תיזהר לעשות לה משהו״ היא מפנה אצבע מאשימה לנתנאל ולין צוחקת בקול , לא יודעת אם מהתגובה של נתנאל שהוא שמע שתום סיפר לאמא שלי או על כל המצב הדפוק הזה.
״נראה לך , איך אפשר לפגוע במלאך כזה?״ נתנאל משתף פעולה עם המצב ומתקרב אלי מניח את ידו סביב כתפי.

הוא נושק ללחיי ותום מחייך חיוך רחב כאילו זכה במיליון דולר.
״תראי איזה מתאימים הם חמסה איזה ילדים יפים יצאו לכם״ תום פולט את מחשבותיו בקול ואני נחנקת מהרוק של עצמי. 

״תום תירגע״ אני מביטה בו בזעם , מה חתונה ואיזה ילדים קודם שבאמת ניהיה ביחד ואז נדבר.
״כן תום כולה שבועיים אנחנו ביחד״ נתנאל מצודד אותי ושתינו מתיישבים על הספה.
״שבועיים?״ אמא שלי מביטה בנו בהלם.
״מתי חשבתם לספר לי?״ היא מוסיפה.
אני ונתנאל שותקים ומביטים אחד בשניה.