ידעת שזה זמני

פרק 31

כל הלילה לא הצלחתי להירדם אני רק חושבת על נתנאל ועל כמה שהייתי רוצה שהמצב בינינו יחזור להיות כמו פעם.
במשך כל הלילה מאז שהוא הלך הסתכלתי על תמונות שלנו ועל סרטונים שלנו. השבע כבר שמונה בבוקר ולישון אני לא אצליח.

אני מחליטה לצאת לריצה ולכן אני קמה מהמיטה שלי ופותחת את הארון מוציאה טייץ שחור של נייק ביחד עם גוזיית ספורט תואמת. אני מתלבשת ואוספת את שיערי לקוקו הדוק וגבוה. 

אני יורדת למטה ופוגשת באמא שלי שותה כוס קפה מול הטלוויזיה.
״היי יפה שלי, מה את עושה ערה בשעה כזאת״ היא מופתעת לראות אותי ערה בשעה כזאת בחופש הגדול.
״סתם לא כל כך ישנתי ואני מרגישה שאני חייבת לרוץ״ אני עונה לה ומתיישבת לידה בספה. 

״איך היה אתמול?״ היא שואלת בהתעניינות בזמן שהיא מנמיכה את הטלוויזיה.
״היה כיף, את יודעת כמו תמיד״ אני לא מרחיבה יותר מידי פרטים על אתמול.
״תום מאוד דאג לך, לא יצאת שבוע אז הוא שאל אותי אם הוא יכול לבוא לקחת אותך לסיבוב, ישר הסכמתי״ היא משתפת אותי בפרטים שלא ידעתי. 

״אני חולה על הילד הזה״ אני אומרת בכנות.
״ילד טוב, רגיש כזה. אני מאוד אוהבת אותו״ היא אומרת לי ולוגמת מהכוס קפה שלה.
״אז נתנאלי לא היה פה כבר שבוע, יש לזה קשר להסתגרות שלך בחדר?״ היא שואלת בישירות ואני פותחת את עיניי בתדהמה. אף פעם לא הסתרתי מאמא שלי דברים כאלה אבל גם לא שיתפתי אותה בכל פרט ופרט. 

״היה בנינו משהו שנהרס אז אני מניחה שבגלל זה הוא לא בא״ אני אומרת בשקט ומשחקת באמצעותי.
״דווקא היה נדמה לי ששמעתי אותו בלילה״ היא אומרת ונועצת בי מבט.
״האמת ששלחתי לו הודעה רציתי שנדבר אז הוא בא״
״שתיים וחצי בלילה זה לא שעה לגיטימית לדבר״ היא ממשיכה לחקור. 

״חזרתי עם תום רק באחד וחצי והייתי מבולבלת, הרגשתי שאני חייבת לדבר עם נתנאל אז פשוט שלחתי לו הודעה״
והוא בא? בשתיים וחצי בלילה?״
״כן אמא נו מה הסיפור״

״שום סיפור פשוט זה נשמע כאילו הוא חיכה להודעה שלך״ היא אומרת גורמת לי לעוד תסביכים.
״אני יוצאת יום טוב״ אני קוטעת את השיחה ומניחה נשיקה עדינה על הלחי שלה ויוצאת מהבית. 

אני מתקדמת בהליכה מהירה אל הפארק שנמצא במרחק של רבע שעה מביתי ותוחבת את האוזניות לאוזניי.
אני מקיפה את הפארק בפעם השלישית ומרגישה את הריאות שלי נקרעות ולכן אני מאטה את קצב הריצה שלי בהדרגתיות עד שאני מגיעה למצב של הליכה מהירה. 

אני מזיעה בכל מקום אפשרי ומרגישה שלחיי אדומות יתר על המידה. אני מתקרבת אל הבירזייה שנמצאת בסוף הפארק ושוטפת את פניי המזיעות במים הקרים, החום של אוגוסט לא תרם לאווירה וגרם לי להזיע עוד יותר. 

השעה שמונה וחצי ואני מתקדמת אל עבר הבית שלי ונאנחת כשאני מבינה שיש לי עוד הליכה של עשרים דקות לכל היותר. 

למרות השעה היחסית מוקדמת החום היה בלתי נסבל ואני כבר מפנטזת על המקלחת הקרה שאני הולכת לעשות.
אני יוצאת מהפארק צופה בזוג מבוגרים הולכים בקצב שנראה שהיה מהיר בשבילם כשהגבר מחזיק בידו בקבוק מים שהיה נראה כל כך מגרה והאישה שלצידו מחזיקה פלאפון שאליו מחוברות אוזניות.

אני שומעת ציפצוף של מכונית ואני מסתובבת פוגשת בנתנאל בתוך מכונית לבנה.
הוא פותח את החלון ועוצר את הרכב לידי. 

״כנסי״ הוא אומר ומוריד את משקפי השמש השחורות שלו, נותן לי גישה לעיניים המהפנטות שלו.
אני לא מתנגדת ומיד נכנסת למושב שליד הנהג. אני במרחק של רבע שעה מהבית בגלל שעשיתי עיקוף והלכתי לקיוסק שהיה בצד השני של הפארק כדי לקנות מים.

אני מסתכלת על השעה בטלפון שלי ורואה שהשעה רבע לתשע בבוקר.
״למה אתה ער בשעה כזאת?״ אני שואלת ומתקרבת אל המזגן בזמן שאני חוגרת את עצמי.
״הייתי צריך לקחת את נועה לגן״ הוא אומר ומגביר את המזגן כשרואה שאני מתה מחום. אני מחייכת אליו כהוקרת תודה והוא מניח בחזרה את משקפיו על עיניו. 

הנסיעה הזאת כל כך מביכה ואני לא יודעת איך אני הולכת לעבור אותה.
אחרי השיחה איתו אתמול אני מניחה שהדברים ישתנו אך אני לא מצפה שישר נחזור להיות כמו פעם ובכל זאת המצב הזה כל כך מביך. 

הוא מגביר את הרדיו כי בדיוק יש שיר שהוא כנראה אוהב.
הוא מזמם את מילות השיר ואני מתעסקת בטלפון שלי.
תום מתקשר אליי ואני מיד עונה לו.
״היי חיים שלי״ הוא אומר
״היי בובי״
״מה קורה?״
״טוב מה קרה אתה ער כל כך מוקדם?״ ברגע שנתנאל שומע את המילה ׳ער׳ ולא ׳ערה׳ הוא מייד הנמיך את המוזיקה והמבט שלו מתקשה. 

״אמא שלי החליטה לנקות את הבית עם שירים הרגה אותי״
״מה קרה את ערה״ הוא מוסיף
״לא נרדמתי אז יצאתי לריצה״ אני משתפת אותו.
״דיברת עם נתנאל?״ הוא שואל ואני מסיטה את מבטי אל נתנאל שמביט אל הכביש כך שאני מביטה בפרופיל פניו הייפיפה. 

״כן״ אני לא מרחיבה.
״ואיך היה?״ הוא מנסה להוציא ממני עוד פרטים אבל זה לא כל כך מתאים כשהוא פה לידי.
״לא עכשיו״
״את איתו?״ הוא מיד שואל ואני צוחקת גורמת לנתנאל להפנות אליי את המבט שלו אך מיד הוא מחזיר אותו אל הכביש. 

״מטומטם, אני אדבר איתך״ אני רוצה לסיים את השיחה.
״בי אהובה שלי, בלי שטויות״ שעשוע נשמע בקולו ואני מגלגלת עיניים.
״ביי חיים שלי״ אני חותמת את השיחה ורואה שנתנאל נראה קצת רציני מידי. 

״מה יש לך?״ אני שואלת אותו ואני רואה את הלסת שלו מתהדקת.
״מי זה היה?״ הוא לא ישר שואל בלי הקדמות מיותרות.
״תום״ אני אומרת בחיוך. הוא מקנא לי!
הוא בולע את רוקו ומהנהן לי בהבנה. 

״אתה מקנא״ אני קובעת עובדה ומחייכת חיוך גדול. זה אומר הרבה דברים.
״מה שתגידי״ הוא מנסה להכחיש. אני שולחת את ידי אל ידו שעל ההילוכים ומלטפת אותה בהיסוס.
הוא מסתכל על ידי ומיד מביט בפניי ואז אל הכביש. 

אני מחזירה את ידי אליי והוא שולח את ידו אל ידי לאחר שניות ספורות ואני מחייכת.
אני מזהה את הרחוב ותוך דקות ספורות הוא נעצר מול הבית שלי.
״תודה״ מחייכת אליו חיוך רחב ואמיתי והוא מהנהן אליי בחיוך.
״ביי״ אני משחררת את היד שלי ממנו ויוצאת מהאוטו.