"אני לא בטוחה הארי.." אמרתי בשקט ושילבתי את הידיים שלי "בבקשה את מאוד תעזרי לי" הוא אמר בקול מתפנק והביט בי בעיני כלבלב "לא יודעת" מלמלתי שוב והתרחקתי צעד אחד מהשער "תראי ג'ייד זאיין השתגע הוא רודף אחריי, את חייבת לעזור לי, בבקשה תפתחי לי" הוא אמר שוב בקול מתחנן,
הבטתי בו המבט שלו מתחנן והפנים שלו צועקות לעזרה "בסדר" מלמלתי אליו ופתחתי את השער, הארי עמד שם במשך כמה שניות והביט בי "נו" אמרתי לו קצת בעצבים "מה?" הוא שאל בקול סרקסטי ונאנחתי "תיכנס כבר" אמרתי לו וזזתי קצת הצידה כך שיוכל להכנס "אהה כן תודה" הוא מלמל ונכנס אחריי "למה זאיין רודף אחרייך בכל מקרה?" שאלתי אותו ופתחתי את הדלת לבית "טוב די עשיתי משהו שלא הייתי צריך לעשות" הוא מלמל ושפשף את עורפו, הסתכלתי על הפנים שלו, מהפה שלו נזל דם ועל הידיים שלו גם היה דם יבש "בוא איתי אני אטפל לך בפצעים" אמרתי לו ומשכתי לו את היד "לא צריך זה בסדר" הוא אמר ושפשף את הדם מעל היד "אל תגיד לי שזה בסדר תראה איך אתה נראה" אמרתי לו ומשכתי לו שוב את היד "אהה תודה?" הוא אמר בגיחוך ועקב אחריי.
הוריתי לו לשבת על כיסא המטבח כשפניתי אל הארון והוצאתי את הצמר גפן וערכת עזרה הראשונה "פנים למעלה" אמרתי לו כשהוצאתי צמר גפן והרטבתי אותו קצת, כשהארי הרים את הראש שלו קצת יכולתי לראות את כל הדם שזלג לו מהפה "איך הגעת למצב הזה?" אמרתי לו מופתעת והתחלתי לנקות את הדם "טוב בכל מקרה זה יכאב לך קצת" הזהרתי אותו כשהתקרבתי אל איזור הפצע "זה בסדר זה לא כואב" הארי מלמל ויישר את הראש "זה אלכוהול וזה נראה לי פצע פתוח זה בסדר שזה יכאב לך" אמרתי לו בשקט והמשכתי לנקות את הדם. "מה?" שאלתי את עצמי בשקט כשניקיתי את כל הדם ולא היה סימן לפצע "אמרתי לך שלא יכאב" הארי אמר בגיחוך וקם מהכיסא "אם אין לך פצע מאיפה כל הדם?" שאלתי אותו בהפתעה "אהה זה לא משנה" הארי אמר בקול קשוח ורמז לי לרדת מהנושא "טוב תנקה את הידיים ובוא נצא קצת לטיול" אמרתי בשקט ושיניתי את הנושא.
סגרתי את הדלת מאחורינו והתחלנו ללכת לכיוון הפארק "אז מה עשית שלא היית צריך לעשות?" שאלתי את הארי בגיחוך כדי לשבור את השקט "טוב שתיתי משהו שלא הייתי צריך לשתות" הארי אמר וצחקק, הבטתי בו מופתעת "שתית משהו שלא היית צריך?? ברצינות??" אמרתי והשתדלתי לא לצחוק "כן" הארי אמר משועשע והביט בי "משוגעים" מלמלתי ופניתי אל כיוון הספסל שהיה לצידנו "אתה!!" נשמעה צעקה מהצד השני של הפארק, הסתובבתי אל כיוון הקול ולא ראיתי כלום, כשהסתכלתי אל כיוון הארי ראיתי שהוא רב מכות "מה יש לכם??" צעקתי ורצתי אל כיוון הארי והנער "תתרחקי מכאן מייד!" הנער צעק והביט בי, העיניים שלו צהובות והשיניים שלו היו בולטות ומחודדות "מה לעזאזל??" צעקתי והתקרבתי אליהם, יכולתי לראות שהנער היה זאיין והוא היה נראה עצבני במיוחד "תתרחק מהארי מפלצת!!" צעקתי עליו מהמקום שלי, פחדתי להתקרב עוד "לאב לא רק אני המפלצת, ראית את הפנים של הארי?" זאיין שאל בגיחוך והביט בי, הסתכלתי על הפנים של הארי, העיניים שלו לא כמו מקודם היו צהובות והשיניים שלו בולטות ומחודדות כמו של זאיין "מה?" שאלתי את עצמי בשקט והתרחקתי כמה צעדים אחורה "בדיוק עכשיו לכי מייד!" זאיין צעק אליי והסיט את מבטו להארי "למה שתית אותה?? אמרתי לך לא לעשות את זה נכון??" הוא צרח אליו ותקף אותו שוב "שתית אותה?" שאלתי את עצמי בשקט והתחלתי להתרחק "מה לעזאזל אתם אמורים להיות?" שאלתי אותם כמעט בצעקה "לא משהו שאת אמורה לדעת!" זאיין אמר בתקיפות והביט בי בצורה מאיימת "עכשיו תעופי לפני שאני אשתה אותך!" הוא הוסיף והארי התחיל להרביץ לו, ניצלתי את המכות ורצתי אל כיוון הבית.
כשהייתי ממול לשער הבית הרגשתי את הנשימה של זאיין עליי, אבל לא וויתרתי משכתי את היד שלי מהאחיזה שלו ונכנסתי דרך השער "נו באמת" זאיין מלמל והביט בי בעצבים, הבטתי בו מבולבלת כשהוא נעלם לי מול העיניים, "מה זה היה לעזאזל??" מלמלתי לאוויר והתקדמתי אל הבית שלי.
בבוקר לא שכחתי את מה שקרה לי ערב שעבר ולא ידעתי מה אני אמורה להרגיש כשאני אראה את הבנים בכיתה היום 'אני סתם מדמיינת' מלמלתי לעצמי ותפסתי את התיק של בית הספר, בדרך לבית ספר המחשבות על הארי וזאיין הציקו לי, מה הם אמורים להיות? אני מדמיינת את זה או שזה אמיתי? לא זה חייב להיות בדמיון שלי, כנראה שהיה לי סיוט ואפילו לא שמתי לב.
סגרתי את האוטו ועשיתי את דרכי לכיתה, המבטים של התלמידים היו עליי כשעברתי ביניהם, מה יש להם? שכחתי להסתרק? או שקיבלתי את המחזור מוקדם יותר?. שיניתי את הכיוון שלי אל השירותים כשהמחשבות רצות לי בראש על הסיבה של למה כולם מסתכלים עליי,
הבטתי במראה מולי, השיער שלי בסדר, אין כתמי מחזור, האיפור בסדר, לא שמתי את הבגדים הפוך, אז למה כולם מסתכלים עליי מוזר??
המחשבות שלי נעצרו כשדלת השירותים נפתחה וילדה מהכיתה שלי נכנסה אל השירותים "או ג'ייד הבהלת אותי" היא אמרה וצחקקה "סליחה" מלמלתי והרמתי אליה את מבטי "תגידי את יודעת למה כלם מסתכלים עליי?" שאלתי אותה ושילבתי את הידיים שלי בציפייה "טוב כולם מופתעים שאת חברה של זאיין" היא אמרה וחייכה אליי "מה? אני לא חברה של זאיין" אמרתי לה ונזכרתי במה שקרה אתמול או במה שחלמתי, לא יודעת
"טוב זה מה שהוא אמר" היא אמרה וצחקקה "אוקיי" מלמלתי באי הבנה ויצאתי מהשירותים אל כיוון הכיתה. כשהרגשתי ידיים שמושכות אותי ומצמידות אותי אל הלוקרים נלחמתי בהם, במיוחד שראיתי שזה היה זאיין "מה קרה בייב? את לא שמחה לראות אותי?" אותי שאל וצחקק "לא! אל תקרא לי בייב מה שלא תהיה" אמרתי לו בהבנה שמה שקרה אתמול אמיתי "לא נראה לי במיוחד אחרי שאת יודעת מה אני" הוא אמר בשקט וחשף את העיניים הצהובות "מה אתה?" שאלתי עדיין לא מבינה "אויי את תמימה" הוא מלמל וצחוק קטע אותו "אני ערפד בייב" הוא לחש לאוזני והרגשתי רטט עובר בי "כן בטח לך תעבוד על מישהו אחר" אמרתי לו וניסיתי להדוף אותו כשהצלצול היה "לא מאמינה לי?" שאל בגיחוך ההדיפות שלי לא הזיזו לו "לא" מלמלתי אליו וראיתי שהמבטים של התלמידים שעברו לידינו הביטו בנו, מהצד בטח נראינו כמו זוג אוהבים אבל מקרוב נראינו כמו זוג אויבים.
זאיין הביט לצדדים וכשראה שאין אף אחד במסדרון החזיר את מבטו אליי "לא מאמינה?" שאל בגיחוך "לא" אמרתי בעצבים וניסיתי להדוף אותו "טוב נקווה שזה ישכנע אותך" הוא מלמל והסיט את השיער שלי לצד השמאלי של הראש כשהוא מוריד את ראשו אל הצוואר שלי, כשנלחמתי בו הוא תפס את הידיים שלי והצמיד אותם ללוקרים. הרגשתי את הנשימה שלו על הצוואר שלי וכשהתחיל להפעיל לחץ על הצוואר עם הניבים שלו נלחמתי עם גופי להתנתק ממגעו ומהכאב, אבל הוא תפס בגופי חזק ולא שחרר "מאמינה עכשיו?" הוא שאל בגיחוך והרים את מבטו, הדם שלי זולג מפיו ועניו נוצצות, אני רק הבטתי בו מפוחדת וחסרת מילים
