ניתקתי כל מגע שהיה לי עם זאין והסתובבתי בחזרה אל ההורים שלי שהביטו בכל צעד שלנו, עם מבט מבולבל מההתנהגות שלי "בכל מקרה לכמה זמן אתם פה?" שאלתי את אמא שלי וניסיתי להעביר נושא ממני, אמא שלי הביטה על אבא שלי שסימן שואל מופיע על הפנים שלה "אין לי מושג, אני לא חושבת שהזמנו מלון או משהו" היא אמרה בטון שואל יותר לאבא שלי מאשר אליי "טוב אתם תוכלו לישון אצלי בדירה בינתיים עד שתרצו לחזור" אמרתי אליהם בחיוך "את בטוחה שלא נפריע לך?" אבא שלי שאל בטון מוזר והעביר את המבטים ביני לבין זאיין "אבא אנחנו לא גרים ביחד" אמרתי אליו בגלגול עיניים "סקיי אבל א-" זאיין התחיל להגיד בהתגוננות ואני קטעתי אותו בעצבים "אנחנו לא גרים ביחד" סיננתי אליו מבלי להביט בו וההורים שלי הביטו זה בזה במבט דואג "בטוח שהכל בסדר?" אבא שלי שאל בדאגה והביט בי "כן זה פשוט התקופה של החודש" זאיין אמר בחיוך, הבטתי בו בעיניים פעורות ועיניים שיורות חיצים "ואפשר לדעת איך אתה יודע את זה??" אבא שלי שאל אותו בקול גבוה ובעצבים "אני לא בתקופה של החודש" אמרתי בעצבים והרגשתי את הלחיים שלי מסמיקות, למה הוא היה חייב להעלות את זה מול אבא שלי? "אז למה את ל כך עצבנית בייב?" זאיין שאל מאחוריי וחיבק לי את המותניים "לא יודעת אולי כי מישהו מפה, שאני לא אגיד את השם שלו, עושה הכל כדי לעצבן אותי?" שאלתי אותו בחיוך ציני ושמעתי את הגיחוך הציני שלו "תירגעי ועכשיו, אני לא יהיה סבלני לעוד הרבה זמן" הוא לחש לי באוזן ככה שרק אני שמעתי, גלגלתי עיניים בתשובה ויצאתי מהמגע שלו "אני הולכת לשאול את הרופא מתי אתם משתחררים" אמרתי בלי סבלנות ויצאתי מהחדר.
"את לא חושבת שאת מגזימה עם ההתנהגות?" זאיין שאל מאחוריי, גורם לי לקפוץ בהפתעה "אתה לא חושב שאתה מגזים עם ההצקות?" החזרתי אליו והוא נאנח "את ברחת מהבית! מה את מצפה שלא נבוא אחרייך?" הוא שאל כמעט בצעקה "כן! זה הבית שלי, אם אני רוצה אני יכולה לצאת ולהיכנס אליו מבלי שערפדים מוצצי דם מעצבנים יציקו לי!" אמרתי אליו בשיניים חשוקות "בדיוק, מוצצי דם, אז תירגעי" הוא לחש לי באוזן בקול חסר סבלנות "מה אתה רוצה?" שאלתי והסתובבתי אליו, עוצרת אותו במקון "עוד הפעם השאלה הזאת?" הוא שאל בגיחוך "עניתי לך כבר מקודם ואני עונה לך גם עכשיו, אני רוצה אותך!" הוא אמר והביט לי בעיניים וראיתי את צבע העיניים שלו משתנה לאדום חזק "אתה לא חושב שהייתי יכולה להיות שלך אם היית קצת יותר נחמד?" שאלתי אותו בעצבים "את היית נשארת איתי אם היית יודעת?" הוא שאל אותי ושתקתי בידיעה שאין סיכוי שהייתי נשארת איתו "בדיוק" הוא אמר בחיוך וגלגלתי עיניים "לאן את הולכת לא סיימנו לדבר" הוא קרא אחריי שהסתובבתי והתחלתי ללכת במורד המסדרון "אני הולכת מתי ההורים שלי הולכים להשתחרר" אמרתי בעצבים "עוד מה שעות כבר שאלתי" הוא אמר ותפס את שורש כף היד שלי, גורם לי לעצור "מתי הספקת לבדוק?" שאלתי אותו בבלבול ושיניתי את הדרך שלי לכיוון החדר של ההורים "לפני שנכנסנו אל החדר" זאיין אמר בחיוך ועטף את המותן שלי עם היד שלו "אתה לא הולך לוותר נכון?" שאלתי אותו באנחה "לא" הוא אמר בקול רציני, טיפת צחוק לא נשמעה בו, וחיזק את האחיזה בי.
