אתם מכירים את זה שאתם ערים אבל נלחמים בעצמכם לחזור לישון? טוב אני הייתי במצב הזב רק שמסביבי היו דיבורים מעצבנים שהפריעו לי. כשהדיבורים רק התגברו והתקדמו לצעקות בין הקולות של הארי, זאיין לעוד שני קולות שאני לא מכירה. ניסיתי להתהפך לבטן ולחזור לישון אבל ברגע שניסיתי כאב חד עבר לי ביד, גורם לי לשחרר צעקת כאב. הרגשתי שתי זוגות ידיים תופסות אותי מהמותניים ומהכתפיים ומחזירות אותי לשכיבה על הגב "ג'ייד את שומעת אותי?" קול רך שאל אותי בעדינות, ניסיתי להתעלם מהכאב ולפתוח אח העיניים, כשבסוף הצלחתי ראיתי את הדמות של הארי ודמות חדשה עומדים מעליי. יכולתי לזהות את המקום שהייתי בו בתור החדר שלי בבית, מה שהקל עליי "ג'ייד אם כואב לך באיזה שהוא
תמצמצי פעמיים" הדמות החדשה אמרה בקול שקט ושחררה מעט את האחיזה שלה בי. אפילו לא בזבזתי זמן בלתהות מי זה היה וישר מצמצתי פעמיים בתקווה שיעזור לי להפתר מהכאב "אוקיי זה טוב שהיא מגיבה" הוא מלמל והרים את המבט שלו אל הארי "ג'ייד אני צריך שתספרי בשבילי עד עשר, אם את לא יכולה לדבר אז בלב" הוא אמר ושחרר את האחיזה שלו בי והתעסק עם דברים על השידה שהייתה לידי. הבטתי בהארי במבט שואל, הוא הסיט אליי את המבט שלו וראיתי את העיניים שלו מלאות בפחד ודאגה. הוא הנהן ואילץ חיוך לכיוון שלי. ספרתי עד עשר בלב והרגשתי את העיניים שלי נעצמות.
נק'מבט הארי:
אחרי שג'ייד עצמה את העיניים נאנחתי בהקלה והרמתי את
ברגע שג'ייד עמה את העיניים נאנחתי בהקלה והרמתי את המבט שלי לכיוון ליאם "נו.." זירזתי אותו ושחררתי את האחיזה מג'ייד "נו..." אמרתי לליאם והרמתי את המבט שלי אליו "מה?" הוא שאל בבלבול וסרק את החדר במבטו "מה הבעיה שלה?" שאלתי שוב בקול חזק "אממ אני לא כל כך בטוח" הוא ענה ושפשף את הצוחאר שלו בלחץ "מה זאת אומרת לא בטוח?? אתה אמור לעזור לנו!" אמרתי אליו בעצבים "זה פעם ראשונה שאני נתקל בזה, באמת שאני ניסיתי לראות מה קרה לה, אבל פשוט לא הצלחתי לזהות" הוא אמר בכניעה והביט בג'ייד ששכבה על המיטה בשקט
נק' מבט ג'ייד:
פתחתי את העיניים במהירות כששמעתי טריקת דלת חזקה מכניסת הבית "בשקט אתה תעיר את ג'ייד" שמעתי את הקול של הארי אומר בעצבים ואת הצעדים שלו מתקדמים לכיוון החדר שלי "בטעות" שמעתי את הקול ממקודם אומר, נראה לי השם זה ליאם.
הדלת נפתחה ושלושה נערים נכנסו אל החדר. הארי, ליאם ומישהו שבחיים לא ראיתי "ג'ייד את ערה" הארי אמר בהפתעה והסתכל על ליאם "איך את מרגישה?" הוא שאל והניח את היד שלו על הכתף שלי, אבל הוריד אותה ברגע שהרגיש את ההתכווצות שלי, מה? אני לא מכירה אותו חוץ מאת השם שלו והוא כבר נוגע בי. הנהנתי בשקט מאשרת שאני בסדר "כואב לך באיזה שהוא מקום?" הוא שאל בעדינות וסרק אותי במבטו "לא" מלמלתי בבלבול והבטתי בנער החדש שעמד בפתח הדלת עם ידיים שלובות ומבט רציני ועדין על הפנים שלו "הכל בסדר?" ליאם שאל כשראה את המבט שלי, הוא עקב אחרי המבט שלי והסתכל על אותו אחד שעכשיו הביט בי בחיוך קטן "אהה זה נייל הוא ה-" ליאם אמר ונקטע על ידי נייל "אפשר להגיד שאני השומר-חבר שלך" הוא אמר בחיוך והתקדם לכיוון המיטה "שזה אומר?" שאלתי בשקט והוא צחקק "בעקרון אני השומר שלך אבל את יכולה להחשיב אותי בתור אחד מהחברים שלך" הוא אמר בחיוך וכבר יכולתי להבין שמההתנהגות שלו זה הארי אחראי להכל, הנהנתי בשקט, לא בטוחה איך להגיב למידע החדש "את רעבה?" הוא שאל והפר את השקט המציק שהיה בחדר "אני יכול ללכת להכין לך משהו לאכול, ליאם והארי יהיו איתך בינתיים" הוא אמר והצביע עם האגודל שלו לכיוון שני הבנים שהביטו בנו בסקרנות. הרהרתי לרגע וכשהגעתי להחלטה חייכתי אליו בעדינות והנהנתי לכיוונו "אוקי" הוא אמר בהתרגשות, כנראה מופתע מנעובדה שאני באמת משתפת איתו פעולה "אני כבר חוזר" הוא אמר ורץ אל מחוץ לחדר.
הבטתי בהארי בבלבול וראיתי שהוא מנסה להשתיק צחוק שאיים לפרוץ ממנו "אני לא צריכה בייביסיטר" אמרתי די בעצבים והוא רק חייך לכיווני "זאיין חשב שאולי תרצי לחזור לבית הספר" הוא אמר בקול שקט ועצר לרגע "אנחנו הרי לא יכולים לתת לך להסתובב ברחבי בית הספר בלי הגנה" הוא אמר לכיווני עם גבה מורמת.מחכה לתגובה שלי "רגע מה?" שאלתי בהפתעה "באמת? אני צריכה בייביסיטר בשביל זה?" שאלתי באנחה ולפני שהארי הספיק לענות הדלת נפתחה בטריקה ונייל נכנס לחדר עם מגש אוכל ושתייה "אמרתי לך תחשבי עליי בתור חבר. שעוצר אותך מלעשות דברים מטומטמים" הוא אמר והניח לי על הרגליים את המגש "עכשיו לאכול" הוא הוסיף והסתכל עליי במבט קשוח. הסתובבתי אל הארי וליאם שהחניקו צחוק ."ברצינות?" אמרתי אליהם בלי קול והם הנהנו במהירות בתור תשובה "הכל בסדר?" נייל שאל, לא מבין למה כולנו מתנהגים מוזר "כן ברור" אמרתי בחיוך מאולץ והוא חייך. כן בהחלט לא בייביסיטר.
אחרי כמה דקות של שיחה בין הבנים שמתי לב שזאיין היה חסר "היי הארי?" שאלתי אותו בשקט, פותחת את הפה פעם ראשונה מהעשרים דקות האחרונות "כן?" הוא שאל בחיוך, משועשע מהשיחה שהיה בה "איפה זאיין?" שאלתי בשקט והחיוך ירד מהפנים של הארי "מה?" שאלתי בבלבול והפתעה מהתגובה שלו "אני חושב שכדאי שנעזוב את הנושא" הוא אמר בפשטות והסיט את המבט שלו אל כיוון נייל וליאם שהמשיכו את השיחה שלהם "אוקיי" מלמלתי לעצמי בבלבול וחזרתי לעולם של עצמי, בעיקר בתהיות על לא אחר מזאין מאליק, הערפד שרוב הסיכויים שנפלתי בשבילו
*********
אני יודעת שהפרקים יותר קצרים בזמן האחרון אבל אין לי כל כך הרבה זמן בשבועיים האחרונים ואני כן רוצה לפרסם פרקים אז מצטערת על זה.
עוד דבר אני מאוד רוצה לעזור לאחת מהקוראות, היא פתחה סיפור חדש על נייל קוראים לו stay strong והיא בינתיים העלתה רק את ההקדמה, אבל כבר אהבתי אותו אז אני ממש ממליצה עליו.
בכל מקרה...תגיבו מה אתן חושבות:)
