אני משערת שנרדמתי להרבה זמן כי כשהתעוררתי השמיים מעבר לחלון החדר היו חשוכים. בהיתי בקיר לעוד לפחות חמש דקות והסתובבתי במקום לצד השני של המיטה. להתחשב בעובדה שזאיין אוהב להתקרב קצת יותר מידי ולהראות שהוא באמת אחראי עליי, ציפיתי לראות אותו ישן לידי אבל כשהסתובבתי לצד השני של המיטה ראחתי שהייתי היחידה שהייתה במיטה "זאיין?" קראתי בשקט אל החדר וקמתי מהמיטה באיטיות. יצאתי מהחדר והתקדמתי אל כיוון הסלון שהיה מואר באור הטלוויזיה, נתמכתי בקיר והתקדמתי באיטיות, הסחרחורת עדיין הציקה לי "זאיין? אתה ער?" אמרתי כשראיתי את הדמות של זאיין יושבת מול הטלוויזיה הדלוקה "למה לא עלית לישון??" שאלתי בשקט, משתדלת לא העיר את הארי. התקדמתי יותר אל הסלון אחרי שזאיין לא ענה "אתה מתעלם ממני? לפחות בא לך להגיד לי מה כבר אמרתי??" אמרתי אליו בקול קצת יותר גבוה כשהעצבים שלי התחילו להתחמם. התקדמתי אליו בצעדים מהירים וכמה מעידות קטנות ונענדתי מולו. קצת הופתעתי כשראיתי אותו ישן בישיבה מרושלת, מה כבר עשיתי שהוא בחר לישון על הספה במקום לישון איתי?? נשמע מוזר שאני אומרת את זה אבל..כן זה די פגע בי. נאנחתי לפני שהסתובבתי אל כיוון הטלוויזיה וכיביתי אותה.
לא רציתי לחזור לישון אז התיישבתי מול הספה מולו ונסחפתי אל מחשבות עצבניות, הרוב על ההתנהגות של זאיין ביומיים האחרונים.
אני לא כל כך בטוחה כמה זמן הייתי שקועה במחשבות או כמה זמן הייתי בעולם משל עצמי, אבל מה שאני יודעת זה כשכן יצאתי מהעולם שלי והבטתי למעלה זאיין כבר לא היה במקום שלו, ישן. הבטתי מסביב בבלבול אבל לא טרחתי לקרוא לו אפילו בידיעה שהוא ייתעלם ממני "בוקר ג'ייד. בוקר זאיין" הארי אמר בקול שמח וירד במדרגות במהירות. חייכתי אליו ועקבתי אחריו במבטי, כשהוא נעלם בדלת המטבח תפסתי את זאיין מסתכל עליי במבט קר "בוקר טוב" אמרתי אליו בחיוך קטן, אני מניחה שלא הכי הותעתי כשהוא הגיב לי בכך שסובב אליי את הגב שלו ועלה במדרגות "קרה משהו ביניכם?" הארי שאל, עומד בפתח דלת המטבח הפתוחה כשצלחת עם ארוחת בוקר ביד שלו.
נשמתי עמוק לפני שהנדתי בראש בייאוש "בטוח? זה פעם ראשונה שאתם מתנהגים ככה" הארי אמר בשקט והתיישב לידי עם מבט עצוב "את האמת? אין לי מושג" אמרתי בגיחוך ציני ונשענתי לאחור על הספה "מה זאת אומרת?" הארי שאל בטון מבולבל והניח את הצלחת על שולחן הסלון מולנו "לא יודעת" אמרתי במשיכת כתפיים "רגע אחד הוא היה כל כך חמוד ואחרי שצחקתי איתו הוא התהפך ונהיה מגעיל" מלמלתי בעצבים ושמעתי את הארי נאנח מלידי "מה הוא כבר עשה?" הוא שאל בזלזול וזרק את עצמו בכבדות על משענת הספה "טוב..זה יישמע מוזר אבל הוא סוג של רמז שלא אכפת לו ממני" מלמלתי בשקט והשפלתי מבט אל הידיים שלי "למה זה מפריע לך?" הארי שאל ויכולתי לשמוע את השעשוע בקול שלו "זה לא" מיהרתי להגיד ולבטל את בדברים של הארי "תעשי טובה זה ברור שאת דלוקה עליו" הארי אמר בהתגרות ומרפק לי את הצד "על מי את דלוקה?" הקול של זאיין בא מהמדרגות והקפיץ אותי "על אף אחד" מיהרתי להגיד לפני הארי ולקום מהספה, למנוע מהשיחה להימשך "את בסדר?" הארי שאל ותפס אותי מליפול אותי על הרצפה "נו באמת את עדיין חולה??" הצלחתי לשמוע ולראות את הדמות של זאיין מבעד לראייה המטושטשת שלי "היא הייתה ככה לפני?"הארי שאל בבלבול והושיב אותי על הרצפה בעדינות "כן, אז בשביל מה הרמתי אותה אתמול??" זאיין שאל בקול מזלזל, ואם מקודם לא הרגשתי טוב אז עכשיו בכלל הייתי חולה. שמעתי את האנחה של הארי ולפני שנפלתי לאחור אל הרצפה שמעתי אותו אומר רק דבר אחד "תקרא לליאם"
***********************
אני יודעת שאני לא מפרסמת הרבה וזה כי למרות שאנחנו בחופש כן יש לי מה לעשות.
עכשיו אני לא בדיוק יודעת מה האורך של הפר. כי זאת פעם ראשונה שאני כותבת מהפלאפון אז אם זה יצא יותר קצר סורי יש לי בעיה במחשב.
בכל מקרה תגיבו אם אהבתם:)
