אחרי שאמילי הלכה הביתה הלכתי לחדר שלי ונאנחתי "חשבתי שאמרתי לך לא להיפגש עם אף אחד" קול אמר מאחורי וגרם לי לקפוץ "לעזאזל הארי הבהלת אותי" אמרתי לו בעצבים והנחתי את היד על החזה בכדי להרגיע את דפיקות הלב המואצות "לא אמרתי לך לא להפגש עם אף אחד?" הארי שאל שוב והתקדם אליי כמה צעדים "טוב זה גם לא משנה כי אתה לא אמא שליי תודה רבה" אמרתי אליו בזלזול "את לא מבינה שזה מסוכן? את פגעי בעצמך!" הארי צעק עליי והרים את הידים שלו באוויר "אני יודעת טוב מאוד איך לטפל בעצמי חוץ מזה זאת אמילי היא החברה הכי טובה שלי!" צעקתי אליו ושמעתי אותו נאנח "את לא מכירה אותה!!" הוא צרח וגרם לי להתקפל "גם אתה לא!" אמרתי בשקט וראיתי שהשרירים של הארי מרפים את עצמם ברגע שראה שהתקפלתי אל הקיר "בגלל זה אני לא רוצה שתפגשי איתה" הארי אמר בשקט וניסה ליצור איתי מגע אבל התחמקתי ממנו והתרחקתי "יודעת מה? תעשי מה שבא לך" הוא מלמל ויצא מהחדר "אידיוט" מלמלתי וגלגלתי עיניים "שמעתי את זה!!" הארי צעק מלמטה וגרם לי להרים גבות "איך לעזאזל אני לחשתי את זה!" צעקתי אליו ונחתתי על המיטה בכבדות "כי יש לי שמיעת על" הארי אמר מליד האוזן שלי וגרם לי להעיף לו סתירה מבהלה "איך לעזאזל הגעת כל כך מהר?!?" צרחתי עליו כשהוא שפשף את צד הפנים שלו בכאב "יש לי גם ריצה מהירה במיוחד" הוא מלמל בגיחוך והביט בי מופתע "טוב עכשיו תעוף!" צעקתי עליו וגררתי אותו אל מחוץ לחדר "לילה טוב לאב" הוא צחקק וירד במדרגות "אל תקרא לי לאב!" צעקתי אליו וטרקתי את הדלת "טוב לאב!!" שמעתי אותו צועק וגלגלתי עיניים
שון.בבוקר התעוררתי ואחרי שצחצחתי שיניים ירדתי למטה אל המטבח, ראיתי את טומי הכלב הלבן שלי יושב על המיטה שלו ומסתכל עליי כשהתקדמתי אליו "בוקר טוב" אמרתי לו מנומנמת וליטפתי לו את הראש "בוקר טוב" קול אמר מאחורי וגרם לי לפול על הרצפה מבהלה "הראי! לעזאזל איתך!" צעקתי עליו וקמתי לעמידה בזמן שהוא פשוט עמד מולי וצחק "בוקר טוב" מלמלתי אליו בעצבים ועקפתי אותו לכיוון המקרר "למה אתה פה?" שאלתי אותו מבלי להסתכל עליו "כדי לוודא שאת בסדר" הוא אמר בפשטות והביט בי ברצינות "חשבתי בכלל שלערפדים אסור להכנס לבית שהוא לא שלהם" אמרתי והסתובבתי אליו מבולבלת ועצבנית "מי אמר שבכלל עזבתי?" הוא שאל בגיחוך והרים גבות "אידיוט" מלמלתי והתחלתי להכין לי חביתה "אני לא מתכוונת להציע לך אתה הולך" אמרתי לו והוצאתי את המצרכים "אני לא אוכל חביתות ורק באתי להודיע לך" הוא אמר בפשטות ונעמד לידי "מי לא אוכל חביתות?" שאלתי בגיחוך והסתכלתי עליו "הערפדים" הוא אמר והרים גבות "הוו" אמרתי כשהבנתי למה התכוון והתרחקתי ממנו כמה צעדים "אל תדאגי בך אני לא אפגע, את חשובה לי מידי" הוא אמר והניח את היד שלו על הכתף שלי "בכל מקרה מה רצית להגיד לי?" שאלתי אותו בשקט וניסיתי להעביר נושא, הארי גיחך כשהבין את הניסיון שלי ואמר "באתי להגיד לך שאל תלכי היום לבית ספר,או בכללי לשום מקום. זאיין עדיין בחוץ ולא הצחלתי לתפוס אותו אז..רק בבקשה אל תצאי" הוא אמר בקול מתחנן ולפני שהספקתי להגיב הוא יצא מהבית.
טוב את רוב היום ביליתי בבית, אבל השיעמום הרג אותי! אז כשאמילי התקשרה אליי והזמינה אותי לצאת לפאב לא מיהרתי לחשוב וישר הסכמתי.
לבשתי שמלה אדומה בוהקת ונעלי עקב שחורות, את השיער השארתי כמו שהוא היה ושמתי איפור בסיסי "מוכנה?" אמילי שאלה בהתלהבות כשעניתי לה בפלאפון "כו אני יוצאת" אמרתי לה ויצאתי מהבית "את מהממת" אמילי אמרה ונתנה לי חיבוק "גם את" החמאתי לה ובחנתי את ההופעה שלה. היא לבשה חולצת בטן לבנה וחצאית עור גבוהה בצבע אפור חזק "טוב שנלך?" היא שאלה ולפני שהגבתי היא כבר משכה אותי מהיד גורמת לי לצחקק.
כבר כשהגענו לכניסת הפאב איבדתי את אמילי שהלכה לפלרטט עם חבורת נערים שישבו בספות של הפאב "משוגעת!!" צעקתי אחריה עם גיחוך "שקט!" היא צעקה וצחקקה, הלכתי לכיוון הספות הרחוקות יותר וישבתי שם, מכיוון שלא היה עוד מקום, ליד נערה שהתמזמזה עם מי שהיה כנראה החבר שלה "אויי סליחה" הנער מלמל כששם לב לנוכחותי "זה בסדר אני התיישבתי כאן לא אתם" אמרתי לו בהבנה והתפלאתי מכך שהיה נורמלי לשם שינוי "את לא מהבית ספר שלי?" הוא שאל בבלבול והבטתי בו לשנייה "נראה לי.. אין עוד בתי ספר בסביבה" אמרתי לו בגיחוך "כן נכון" הוא אמר בביישנות "ליאם" הוא אמר והושיט אליי את היד אבל קפאתי כשראיתי לגמרי את הפנים שלו "הכל בסדר?" הוא שאל כשראה את הבעת הפנים שלי ושלא הגבתי לו "כן אני בסדר" מלמלתי אליו ולחצתי את היד שלו, אני לא יודעת אם זה שהוא בחבורה של זאיין הופך אותו לגם מפלצת כמו זאיין עצמו והארי אבל זה הטריד אותי "אני יודע מאיפה אני מכיר אותך!" הוא אמר בהתלהבות ועצמתי את העיניים בתקווה שלא יזהה אותי "את החברה של זאיין לא?" הוא שאל והתכווצתי מהמילים שלו, היד שלי עלתה באופן אוטומטי אל הפצע שזאיין עצמו יצר עם הניבים שלו וכיסתה אותה בהגנה "זאיין עשה את זה?" ליאם לחש אליי מופתע "אני צריכה ללכת, נתראה בכל מקרה" מלמלתי אליו וקמתי מהמקום שלי כמעט מיד.
הרגשתי שזוג עיניים עוקבות אחריי אבל שיערתי שזה של ליאם ככה שלא החשבתי אליהם כל כך תשומת לב.
עברו כבר כמעט שעתיים ואני עדיין לא מוצאת את אמילי! מה שגורם לי להיות די עצבנית! באיזשהו שלב שהתייאשתי מלחפש את אמילי פשוט החלטתי לעזוב את הפאב ולחזור הביתה.
"לאן את הולכת בייב?" קול אמר והרגשתי ידיים גסות עוטפות לי את המותניים "תשחרר!" אמרתי לו בעצבים ושרטתי עם הציפורניים את הידיים שלו "למה? לא רוצה להינות?" הוא שאל בגיחוך והאחיזה שלו בי התחזקה "מישהי פה תוקפנית" הוא מלמל ונישק לי את הצוואר "תעזוב אותי" מלמלתי בקול רועד וניסיתי להשתחרר מהאחיזה שלו "בואי נצאלמקום יותר שקט" הוא אמר ומשך אותי לבחוץ איפה שלא היה אף אחד.
בכיתי בשקט בזמן שגרר אותי אחריו והתעלם מהניסיונות שלי לברוח מהאחיזה המכאיבה, אבל הדף שגרם לשנינו ליפול על הרצפה הפסיק אותו מלגעת בי ואותי מלבכות "תעוף!" הבטתי בזאיין שעמד מול הגבר השיכור ואיים עליו, העיניים שלו צהובות ומלאות ארס והניבים בולטים יותר מתמיד "פאק!" הגבר צעק וברח מהמקום, זאיין הסתובב אליי והביט לי בעיניים "ברצינות? הארי לא ביקש ממך להישאר בבית?"
