עברו שבועיים, שבהם לא עבר הרבה, ההורים שלי החליטו שהם לא יישארו פה אבל אני נסה לשכנע אותםשכן. זאיין והארי בזמן הזה כו שהבטיחו הם לא עזבו את הבית. הארי ישן בסלון בזמן שזאיין ישן אצלי במיטה, אמא שלי טענה שאנחנו גם ככה בזוגיות ואין הרבה מיטות, אז למה שלא נישן ביחד? וזה למה לא מפגישים את ה'חבר' שלך עם ההורים.
כשההורים שלי היו צריכים לחזור ללוס אנג'לס הייתי מפוחדת, כי לא ידעתי בדיוק מה יקרה עם זאיין ולא כל כך רציתי לדעת. אני בטוחה שהוא יכעס עליי, כי טוב לא עשיתי לו שבוע קל. אז אני לא כל כך מעוניינת לגלות מה הוא יעשה.
עזרתי לאמא שלי העמיס את המזוודה האחרונה על המונית לפני שנתתי לה חיבוק חזק "תתקשרו אליי כשתעלו ותרדו מהמטוס" מלמלתי אליהם לפני ששחררתי את אמא שלי מהחיבוק ונתתי אחד לאבא שלי "נדאג לזה" אבא שלי אמר בחיוך וחיזק את האחיזה של החיבוק "אני אתגעגע אליכם" אמרתי אליהם ושחררתי את אבא שלי החיבוק החזק שלנו "גם אנחנו נתגעגע אלייך" אמא שלי אמרה וחייכה אליי בעדינות "אז תישארו פהה" אמרתי בהירות והבטתי לאחור אל זאיין שירה אליי מבט זהיר "את יודעת שאנחנו לא יכולים ג'ייד" אמא שלי אמרה בשקט וחייכה בעדינות "המשרד של אבא והעבודה שלי שם" היא אמרה בשקט ונאנחתי "אני לא רוצה להישאר כאן לבד" מלמלתי מתחת לנשימה "יש לך כאן את זאיין והארי" אמא שלי אמרה בחיוך מבולבל והנהנתי במהירות "כן אבל אני רחוקה ממכם, אני בלי המשפחה שלי" תירצתי אליה והיא חייכה אליי "כאן יש לך לימודים וחברות אז תישארי לפחות עוד חודש עד סיום השנה ואז נדבר על שתעברי ללוס אנג'לס" היא אמרה ולפני שהספקתי להגיב אבא שלי הפריע לנו בשיחה "אנחנו נאחר למטוס אם לא נצא עכשיו" הוא אמר אל אמא שלי בשקט והיא הנהנה בתשובה "אני אתקשר אליך כשננחת בלוס אנג'לס" היא אמרה נתנה לי חיבוק אחרון לפני שנכנסה אל המונית "תשמרי על עצמך, למרות שהחבר שלך נראה לי דואג ך, אבל עדיין תיזהרי" אבא שלי אמר ונתן לי חיבוק קצר "אני אזהר" אמרתי אליו והתעלמתי מהאזכרה של זאיין במשפט "ותתקשרי קצת יותר" הוא אמר בחיוך לפני שנכנס אל המונית "אני אתקשר" אמרתי לפני שהם התחילו בנסיעה והשאירו אותי לבד עם זאיין והארי שהביטו בי מהצד.
נשארתי לעמוד בממקום לעוד כמה דקות עד שהייתי חייבת להכנס אל הבית בגלל הקור שהתחיל להצטבר בחוץ "לא עכשיו" מלמלתי אל זאין בעצבים כשראיתי שהוא בא להרצות לי על השבוע שהיה "כן עכשיו" הוא אמר בעצבים והתיישב על הספה לידי "זאיין אין לי כוח אני עייפה נדבר בערב" אמרתי אליו קצת בחשש, אני מוסיפה להמ שקרה בשבוע שעבר ואני לא רוצה לדעת את התוצאות שלי "עכשיו ערב" זאיין ענה בגיחוך מעצבן וגרם לי לגלגלג עיניים "אני עייפה זאיין" אמרתי אליו ומיהרתי לקום מהספה ולרוץ לחדר, הרגשץי את הלב שלי דופק חזק כנגד החזה שי כששמעתי מהצד השני של הדלת את הצעדים זאיין "ג'ייד תפתחי" הוא אמר כשארס נטף לו מהקול. נשארתי בשקט, צמודה לקיר ליד הדלת כשהתייפחות פחד בורחת לי כל פעם שהאגרוף שלו פגש את הדלת "ג'ייד לפתוח עכשיו" הוא צעק בעצבים "זאיין אני עייפה, אני רק רוצה לישון" למלתי אליו בקול שבור ועייף "לא תפתחי עכשיו" הוא אמר בעצבים ודפק על הדלת "זאיין תירגע אתה מפחיד אותה" יכולתי לשמוע את הקול של הארי מנסה לדבר אל זאיין, היה שקט לכמה שניות לפני שזאיין דיבר שוב "אני אדבר איתך יותר מאוחר" הוא אמר בקול כנוע ועצבני ויכולתי לשמוע את הצעדים שלו מתרחקים מהדלת. ידעתי שאני אצטרך להתמודד איתו בבוקר אבל כרגע הייתי עייפה אז פשוט נכנסתי אל המיטה והתקרבלתי בסדינים החמים של המיטה.
