יושבת על אדן החלון
צופה אל השדות הפתוחים
יש רק ציפיה שיבוא היום
אחרי זמן מלא יסורים
ורוח סוף החורף נושבת
מספרת סיפור
על צעירה שעומדת ללדת
ועל אהוב שלעולם לא ישוב
ליבה עולץ ידיה רוקמות
וראשה מלא חלומות
מבקשת שרק יחזור מהקרב
האין זה חלום כה נשגב?
אך בחלוף חודשים
הגיע עת בציר הכרמים
בו כולן עם צמות ושמלות
ילדים בבגדים חגיגיים
ילדות עם פרחים בשיער
נערים ונערות מתבגרות
שילדותם סיימו לא מכבר
והרי מובן שגם היא תרצה
לחולל כמו כולן בשדה
ועת אהבות נרקמות
היא תשב בחלון ותבכה
על כל תקוות שווא מנופצות
ועל ילד שללא אב יחיה
