אז הייתי בים ופתאום התחלתי לשיר, המצאתי שיר שלם, והבטחתי לעצמי שאכתוב אותו כשאחזור, ולא כתבתי. אני עכשיו אנסה לשחזר.
~~~
את לא כזו יפה איתם, כמו שאת יפה אליי.
האם כשהם צוחקים כולם, גם אז את חושבת עליי?
על כל הפעמים בהן גרמתי לך לחייך, אפילו שהיית הכי עצובה.
כשלא ידעת מה ואיך, הסברתי לך גם אם לא הבנת מילה.
הים מבין אותי, גם הוא איבד אותך, את כבר לא באה לפה.
כי מכל הפעמים שלקחת לכאן אותי איתך, נשארו רק זכרונות.
את אומרת שזה כדי שסוף סוף אוכל לצאת לך מהראש.
אז את הולכת למקום אחר, מקווה שכבר תפסיקי לחשוש.
לראות בכל אחת, את המבט שלי, את אומרת שהחיים שלך אחרת, בגללי.
לרגע את לא עוצרת, לחשוב מה איתי, מה הרגשתי כששיקרת לי, שכל זה לא אמיתי.
את צחקת ואמרת, שהכל היה משחק, למצלמה.
אני קיבלתי, את לא השלמת, עברה שנה, את עוד שבורה.
את כותבת ליומן שלך, שאני תקועה אצלך במוח, רואה כל מחשבה.
כתבת שרק כשאת איתי, את לא רוצה לברוח, לכן אליי את הכי יפה.
