שינוי מרענן בכריכה.
~~~~~
זו רק אני ואת, חול ומים.
אתמול היו גם קצת גלים וקצת שמיים.
מאות עננים, ואת רוצה בהם לטבוע.
את בטוחה שיש להם קולות, ואת רוצה לשמוע.
זה קילומטר, ועוד עשרים.
זה חול בהיר נקי בלי אבנים.
וזה רגליים יחפות שנרטבות ממי הים.
וזה ימים וזה לילות, המלח חלק מהדם.
אין אנשים, יש רק חיות. שיודעות לרעוש יפה.
ואף אחד שיתערב לך, כמה סוכר בקפה.
וזו דממה ניצחית שאת רוצה לכלוא בזכוכית, לקחת את העיר.
ולהוציא באמצע פקק יומי באמצע כביש מהיר.
אלו מילים שעולות על השפתיים, כשעוברות כמה דקות.
מילים מילים מילים שעל חול, בסוף במים נמחקות.
וזה חיבור כזה של טבע, אבל לגמריי לא טבעי.
את מתחילה להאמין שזו שוב רק את ואני.
והעולם, מחכה בחוץ. אנחנו כאן, ושום דבר לא לחוץ.
זו אשליה ממכרת, השפעה שלא עוברת, השראה שלא נגמרת והרגשה טיפה אחרת.
את לא רוצה שיגמר, אז בואי תני לי יד. חיבוק.
הטעם ישאר, גם כשתחזרי לעיר.
אבל עכשיו זו רק אני ואת, חול ומים.
את לא זוכרת מאתמול כמעט, רק שהיו שמיים.
תוציאי את הטלפון ותצלמי כמה תמונות. תשמרי קצת לעצמך לאיזה לילה קר של נפילות.
או תשלחי לחברים ותנסי רק לתאר. בפסוט כתבי כמה מילים "תבינו זה עולם אחר."
אני אהיה פה, לחכות לך. כשתסיימי, להתלהב.
אני אהיה פה לחכות לך. כשתחפשי שוב, להתאהב.
אני אהיה פה לחכות לך, להיצלות תחת השמש הטובה.
אני כאן לתת חיבוק, לכתוב לך שיר. רק תשמחי לעוד שעה.
הים לא יגמר, והגלים לא יתעייפו.
והצב לא ימהר, והדגים לא יתפסו.
כי זה מקום כזה, לטוב נולד, שמוצאים פעם בשנה.
בטיול חופי כל כך נחמד, עם נערה יפה.
את תצחקי הרבה, כי אף אחד כבר לא יקרא לך משוגעת.
ואם אכלת מלא, או אם אכלת בכלל. זו רק את את יודעת.
והעולם, מחכה בחוץ. אנחנו כאן, ושום דבר לא לחוץ.
זו אשליה ממכרת, השפעה שלא עוברת, השראה שלא נגמרת והרגשה טיפה אחרת.
את לא רוצה שיגמר, אז בואי תני לי יד. חיבוק.
הטעם ישאר, גם כשתחזרי לעיר.
אבל עכשיו זו רק אני ואת, חול ומים.
את לא זוכרת מאתמול כמעט, רק שהיו שמיים.
