נָעַ֥מְתָּ לִּ֖י מְאֹ֑ד נִפְלְאַ֤תָה אַהֲבָֽתְךָ֙ לִ֔י מֵאַהֲבַ֖ת נָשִֽׁים
אפילו הם קראו לזה אהבה שאינה תלויה בדבר
ההפך כך אמרו, מאהבת אמנון לתמר
ובתום מלחמות, אי שקט ומרדפים
דוד אף מצא לבסוף נחמה בנשים
אז כה בכה ורצה בשובו ודאב
כשבקרב נפל הנער שכה אהב
בנער שיחדיו מעולם לא זכו לדרור
הנער שקשתו לא נשוגה אחור
בבכי ההספד, דוד עומד
ליבו חרד וקולו רועד
מנשרים קל הוא, כך אמר, ומאריות גבר
ומאז מעולם לא תוקן ליבו שנשבר
לא בנה המקדש כי ליבו כאב
על הנער הנעים והנאהב בחיו
ועם כל כל קינה וקינה שכתב
לא חשף רזיי נפשו הנסתרים
על כאבו וגעגועיו
לנער
שנפלאה לו אהבתו מאהבת נשים.
