כבלת את מוחי בעזרת עינייך
שהביטו בי תמיד בתהייה
חיוך רחב, חושף שינייך
לבי, בדומיה
הרחקת לכת כל כך וצחקת
שיקרת על שטויות של אופי
אבל תמיד התפלאת ואמרת
מה אני, היש בי יופי?
נגעת בגופי בקצב
ששנאתי בכל רמח אייבריי
אך תמיד לעת ערב
השארתי שנאתי אחריי
ונטשת אותי
הלכת לגברים
זו הייתה מהותי
האהבה לנשים
ואיך לך ממנה
אפילו טיפה
זה לא באופייך
מתוקה
קראתי לך מתוקה ושאלת מדוע?
אמרתי חכי לסוף השבוע
יחדיו בחדר יהיה רגוע
והכל יהיה גלוי וידוע
אספר לך ואתאר
מדוע אוהבת כל פרט בגופך
תמיד רצית שאפסיק לסרק לדבר
אבל בסוף מבטי הוא זה שמולך
אבל השארת אותי מאחור
לא הייתי הגבר
לא ידעת לבחור
אם זו ידידות או מעבר
ותלכי את ותהני
עם הטובים שבגברים
אך לנצח זיכרי
זו שלימדה אותך על האהבה לנשים.
