מה שהמוח דוחק לפינה
מה ששוכן לו אי שם בתת-מודע
כמו סרט נע של זיכרונות עמומים
הולכים ומתבהרים- הופכים ציבעוניים
כל צחוק כל מבט
כל הרגשה כל משפט
נחרטים ופוצעים
חתכים עמוקים
אלף מחשבות
על אותו הדבר
הולכות וחוזרות
וזה לא נגמר
ובסוף מה שנשאר
לשמור ולעטוף
זכרונות על הנייר
