לצעוד

פרק 5

קשה להביע משהו שאתה לא יודע מהו ומה ההסבר שלו וזו אני.
אי אפשר להביע מי זו אליזבת בנקס.
היכולת לתאר משהו או לפרט משהו הוא משמעותי. תמיד צריך שהתיאור אהיה נכון אך לא חייב מדויק, אז איך אני אסביר מי אני ומה אני? איך אסביר מי זו אליזבת בנקס

אנני יודעת מה אעשה כאשר הגיע העירה.
המשטר מחפש אותי ואני מפחדת שאם יתפסו אותי יהרגו אותי.
להיות אני, כמוני זה דבר קשה להקלה.
אתה נידון במוות אפילו על דבר שלא עשית, אתה נחשב בוגד ורוצחים אותך בדרך הכי אכזרית וקיימת שיש. עוד לא עשיתי את הצעד הראשון אותה נחשב לאחד המבוקשים במדינה. לא אמרת את המילה הראשונה וכבר מהומות על הוצאה להורג.
אתה נשלח להוצאה להורג או לעינויים אכזריים שאיש מעבר לא ידע עליהם.
רק המחשבה הזאת שרק נולדת כמה חודשים לפני וכבר מוצאים בך כאויב על האנושות זה כל כך מחפיר ולא מובן.
מי החליט שדברי החכמים נכון? הריח הצלתי ילדה ממוות.
המחשבה שאנשים פוגשים אותך ו מכירים אותה ואז מגלים מי אתה באמת משנים את צורת הביטוי להתנהגות שלך כלפיהם, זה מבייש כל כך.
לדעתי לא מי שנולד מתחת לחודש התשיעי הוא משמיט את האנושות, לפי דעתי זה הדעה שהאנשים שמאמינים בזה מביטים את דרכם לזה וזה מה שהורס אותה.
צמרמורת עברה בי כאשר חשבתי איך משעבדים תינוקות חסות ישע שהם רק יצאו מבטנם של הורים, שעוד לא פקחו עיניים או עשו את הצעד הראשון, מילה ראשונה, לא שמו ברית מילה או בריתה או אפילו זכרו לשם שמוענק לכם.
איך הם נלקחים מהוריהם, איך הם לא מספיקים להיפרד או רק לרגע להביט בילדיהם. איך ליבם נקרע ברגע המשטר מחכה מחוץ לדלת לשמוע את הבכי של התינוק לוודא שהוא חיי וישר לקחת אותו שבעודם שלדעתי רוב ההורים ילחמו איתם.
לראות את האדישות בעיניהם של המשטר ואת העצב בעיניהם שך הורי הילד.
לחשוב איך עם מעללים בילד, מכים אותו, שוברים לו עצמו או גולגולת.
ניערתי את ראשי הזעזוע קליל ונאנחתי.

הליכה במדבר היא קשה, החול שאף על הפנים, הערמות חול שמצטברות על הנעל בכל צעד ומקשות לצעוד, השמש שגורמת לגופי להתחמם ולהזיע וגלי החום שמייבשים את גרוני ומחלישים את גופי.
הרוח נפסקה וחייכתי מעט.
הוצאתי בקבוק מים לשלושה חטיפי שוקולד.
שתיתי חצי בקבוק ו הייתי בהלם ממני, אני לא שותה הרבה כל כלך, בהתחשב בעובדה שהבקבוק הוא שני ליטר למלא עד הסוף.
טוב.. אנחה יצאה ממני כאשר הבחנתי שמצבי גורם לגופים לספוג מאמץ ואיתו גם את נוזלי הגוף שלי.
במדבר הדבר היחיד שבאמת אתה מבקש זה מים. עם ישימו פה אדם למשך יומיים הבקשה שלו לא תהיה איזה צעצוע או כסף לביזבוזים, אלא הדבר הכי נראה הזוי שנראה לכל בן בית עשיר או צנוע. מים... אבל עם לרגע אתה חושב על זה, זה באמת נכון.
אתה במדבר ואתה לא יכול לבקש כל אמצעי הצלה ויש לך רק דבר אחד לבקש.. מזון.
ואם כבר מדברים על מזון הבטן שלי מקרקרת.
נכון אכלתי לפני שיצאתי בחזרה למדבר אבל חלפו כמה שעות, אם לא 5 ואני רגילה לאכול כל שלוש שעות או אפילו ארבע, לא עניין של דיאטה פשוט התרגלות אכילה.
נגסתי בחטיף השוקולד מרגישה את השוקולד נע בפי לפי קצב הלעיסה שלי והשוקולד נמס על הלשון הרעבה לעוד מטעמה.
אני יכולה להגיד רק דבר אחד.
אין כמו השוקולד...
יש אנשים שלא יסכימו ויש אנשים שאכן יסכימו, כל אחד והטעם שלו.
אל טעם ואל ריח שלך יש מה להתווכח, על שלי לא
(אנשים קרדיט לrotemh5)
צחקקתי לרגע המחשבה שלי שפעם הייתי אומרת את המשפט הזה לחברי הטוב ביותר, עוד בילדותי ותחילת נערותיי..
זיכרונות מילדותי רצות בראשי כמו שקף תמונות של סרט מצויר, חיוכים עולים על פניי מגעגוע, קשה מאוד להיפרד מהאנשים הראשונים אם לא כמעט היחידים שאכפת להם ממך.