לצעוד

פרק 10

הכוכבים ניצצו מעלינו כמו אבק מלאכים, החושך שתף את האזור מבעד לאזור שבילי המנורות היפהפייה שהוביל אל ספסלי שהוקמו ליד המזרקה, מראים את האווירה הרומנטית והשלווה של האזור.קול זרימת המים מהמזרקה וקולות הצעדים חיילים שומרים על האזור נעים מעמדה לעמדה או מדי פעם סיור בדקת בטחון שנמשכת שתי דקות. המקום באמת מהריב ומעביר צמרמורת טובה ורגועה.
נשמע רעש של פתיחת דלת ולא הבטי לאחור, מבטי היה מופנה אל דרק.
"יש לי שאלה" אמר בנימוס מחכה לאישורי והנהנתי לעברו, לגמתי מהכוס את המשקה המוגש והקר, שגורם לי לתחשוה מצמררת וקרירה עם האוויר הפתוח.
"למה דיימון אחד מיושבי המועצה מלווה אותך לכל מקום?" שאל מביט מאחוריי, הבטי לאחור  לראות את מקור התצפית אליו מסתכל, רואה את דיימון נעמד בעמדת תצפית ליד שני חיילים ונאנחתי מחזירה את מבטי לדרק. איזה תירוץ אני אמצא עכשיו?
אני: לא יודעת, בטח סתם דואגים למחשבה שחשבתי שהם רוצים להורג אותי.
אמרתי והוא הנהן, מביט בי בשתק לא מוציא מילה.
"האמת שגם לי יש שאלה אליך" אמרתי ו הוא הנהן החיוך וחייכתי בחזרה.
"שהתיישבה לידי אמרת שיש לי או ץ לבקש אלכוהול, למה התכוונת?" שאלתי והוא נאנח מאט.
"למועצה יש מספר חוקים, אחד החוקים זה שמשקאות אנרגיה ועם אלכוהול אסור לשתות מי שמתחת לגיל 16 שזה בעצם כול התלמידים פה. רק לחיילים מותר  ולאנשים שעובדים פה, פשוט מגלל שהחיילים שומרים פה מלא זמן אז יצא הוראה לנשים להם משקאות הדוכנים." אמר והנהנתי מקשיבה לו. " יצא בנוסף לזה שאם משהו מבקש שתייה אסורה לפי החוקים נענש, היו כאלה שבאמת נענשו ולא נהנו מזה וכבר 6 שנים שאף אחד מהתלמידים לא ביקש שתיה אסורה" אמר והנהנתי.
הבטי בו והוא בי, אין לנו הרבה נושא דיון לשיחה, אנחנו רק מכירים.
"אז בן כמה אתה?" שאלתי מסוקרנת לדעת מתי ישלחו אותו לריקון, לא שאני נהנת מזה, אני פשוט רוצה לדעת כמה זמן ישאר לו.
"עוד חמש חודשים בן 16 ואת?" שאל ועצמתי עיניים לא מאמינה למשמע אוזניי.
חמש חודשים לחיות? זה כלום!...
"אמ... אני בדיוק כמוך" אמרתי והוא חייך לו.
וחייכתי חיוך מזויף. הוא כל כך שמח להיות כבר בן 16 שרק אם הוא היה יודע את האמת הוא היה רוצה לעצור את הזמן לשנים ארוכות.
"את יפה, את יודעת" אמר לפתע והסמקתי מעט. "ממש כמו הכוכבים" אמר לוחש ויכולתי לשמוע אותו. הבטנו זה בזה ואז לפתע הבחנתי שהוא מתקדם לעברי לנשיקה.
מבלי להסס הלכתי אחורה והוא נעצר לחוזר למקומו משחיל את ידיו בשערו.
"סליחה, אני מצטער" אמר מביטה הצידה אל הדשא, מנסה להתעלם ממה שקרה עכשיו, הוא בא לנשק אותי?!.
"אני מצטער, רק הכרנו.." אמר והבטי בו שעל מבטו יש חרטה כאילו מאשים את עצמו.
"זה בסדר" אמרתי קמה והוא ישר קם אחריי "נראה לי שאני יזו.." אמרתי נקטעת על ידיו "בבקשה אל תלכי" אמר ונאנחתי. "זה בסדר, אל תדאג" אמרתי והוא הביט בי במבט מצטער.
"ערב טוב, נהנתי איתך" אמרתי והוא נאנח בבאוס. הלכתי אחורה מביטה בדיימון שבחן אותי. פסעתי לעבר היציאה מהגן הפתוח למתחם האטום. נכנסתי לתוך מתחם הבילוי ואחרי דיימון עם שני חיילי משטר.
"קח אותי מפה" אמרתי בקול אדיש והתחלתי ללכת לעבר היציאה, לא מחכה לתגובות בנושא.
חיילי המשטר אשר עמדו בפתח היציאה מתחם הבילוי פתחו לי את הדלת ויצאתי מהמתחם. הלכנו במסדרון ואז דמעה נפלה על פניי. הנער הזה הולך למות בעוד חמישה חודשים ומה שרצה זה נשיקה מהבחורה שנדלק עליה, איזו סתומה אני!
אני  מצטערת שלא נתנתי לו לנשק אותי אך מצד אחד אני רוצה לנשק את הגבר שיהיה שלי, שהגבר שאוהב.
אני כבר זוכרת את כל הפניות המעברים והמסדרונות במתחם הזה. נעמדתי מול הדלת לחיילי המשטר פתחו לי את הדלת.
נכנסתי לתוך החדר ונחקתי את הדמעות שנפלו על פניי במהלך לחזרה לחדר.
נער כל כך תמים ויפה, קשה לדעת שאתה עברת את גיל האחרון ולא רוקנו אותך אותם ירקנו כאשר יגיעו לגיל 16.
הפסקתי לנגב את דמעותיי ברגע ששמעתי את קולו הגברי של דיימון.
"קחי, רצית לשתות, לא?" אמר שואל מסתובבת לאחור רואה בידו בקבוק. והנהנתי
"תודה" אמרתי בכל חמוץ, בטוחה שעיניו אדומות מבכי.
הוא ידע שאני שונאת אותו וכועסת עליו ובצדק. לקחתי ממנו את הבקבוק והוא יצא ללא מילים מיותרות.
הבטיח בבקבוק. פותחת אותו ומתחילה לשתות. גרוני שורף ורשה מאוד לתות, התחלתי להשכר אבל כל מה שעשיתי זה רק לשתות ולבכות.
אני רוצה הביתה! אני רוצה לאמא ואבא!
העייפות צנחה אליי ואז שקעתי לשינה עמוקה עם דמעות שמכסות את פניי.