לצעוד

פרק 3

הגיע אלינו מדריך שיעשה לנו סיור, הוא סיפר על הפארק לא מעט ואז המשיך כלצפעם לאיזה חפץ שנראה עתיק ולא ברור. אך אני לא הקשבתי, אני נדהמתי מהדברים היפים שנגלה לעיניי, משהו מיוחד.
מחשבותיי נקטעו עלי די קריאה בשמי.
"אליזבת' את לא מקשיבה" לחשה לי יעל באוזן וניערתי את ראשי מתחילה להתרכז בדברי מדריך הפארק.
"ועכשיו אנחנו נראה את הפסל העתיק על פי הוצאת הצו להורג של הילדים הנולדים לפני החודש" שמעתי את דבריו וזה גרם לי להתסקרן, משום מה אני רוצה להבין למה נלקחתי מהוריי רק בגלל איזה חוק.
התקדמנו לאותה תחנה בה יסביר ונעצרנו.
"קחו כמה דקות להביט, בדרך כלל הסיור  הוא רק הסברים אך מכיוון שבשנים האחרונות  החוק יצא לאור מבקרים מתעניינים בזה יותר"
אמר ונע הצידה והתקדמתי לראות מהו המוצר העתיק שגם לי לצאת למסע שלי בעקבות להבין מי אני ולאן אני שייכת.
ראיתי לוח אבן ישנה

זה נראה כמו כתב עתיק וקדוש ובהחלט מוזר.
"החגמים פירשו את הכתוב ואמרו כי האנשים שנולדים לפי החודש בתשיעי הם אנשי השטן והם יבואו רק הרס וחורבן לסביבה ולאנשים"
שמעתי את קולו של המדריך ונשפתי בבוז.
המשכנו בסיור ואז העמדנו ביציאה.
"וכאן אנחנו נפרדים לשלום ואתם תמשיכו בדרכם" אמר והבטי אחורה רואה את של המסלול שעברנו והדריך ופירט על כל דבר לעומת שאני עסקתי רק בדבר אחד..
בלוח אבן שאומר שאני שטן, מביאה רק הרס וחורבן. השפלתי את ראשי מהמחשבה שניסו להרוג אותי ברגע שנולדתי זה מגלל לוח אבן ישן.
החזרתי את מבטי קדימה רואה את יואב עומד מולנו ואת מדריך הפארק הולך אחורה בחזרה למשרד עובדי פארק האוצרות.
"אנחנו נמשיך עכשיו עוד 5 ק"מ למקום השינה שלנו וזה יהיה בהרים"
אנר וכולם הנהנו ואני הנהתי לאחר היסוס קטן.
צעדנו למשך כל השביל.
כולם שיחחו וצחקו ואני הייתי הכי מאחורה מתבודדת בעצמי מלטפת את המצפן שמצביעה צפונה.

נעצרנו והכנסתי את המצפן בחזרה לתרמיל.
"אנחנו עכשיו הולכים לטפס על ההר אז כולם להיות מרוכזים, העליה מסוכנת"
הזהיר יואב לפני שהתחלתי על ההר העצום שהיה מולנו ואז התחיל להדריך אותנו לכבר הטיפוס.
הטיפוס היה מאט קשה, אך נורא מחליק ואפ את מאבדת אחיזה אתה נופל, לכן ההר כזה מסוכן.
לפתע יעל החליקה ועזבתי יד אחת שהחזקתי באבן ואחזתי בידה, צרחת הלם נשמעה מפיה.
"אני פה" אמרתי ומושכת אותה ואז לפתע האחיזה שלי מחליקה מין האבן ובצרח. הלם שנינו מחליקות למטה.יחד עם התרמיחים שלו. אנחנו נופלות על העצים, העלים נופלים עלינו מלמעלה מגלל התנגשיות בעצים והענפים שורטים את גופנו וגורם לחתכים. שיחררתי את הג'קט סביב מותניי ואז הסתובבי לצד השני נותנת לענף אחד להתקע בין הג'קט שלי . יעל איזה ברגלי חזק לא רוצה לאבד את האחיזה שוב וליפול אל המוות, כמוני.לפחות לא לפני שאמצא את התשובות שלי.
ליפתי את הג'קט סביב אותו ענף בכדי שלא נחליק או הג'קט יקרה.
כולם ירדו במהרה ובזהירות אלינו ועזרו ליעל לחזור להר ביציבות שהיא מתנשמת במהירות מגלל הלחץ.  ניסו חהגיע אלימ ולא הצליחו. ראיתי ענף ונשמתי עמוק. עזבתי את הג'קט וקפצתי בשנייה ליפול אל הקניון שנוצר בין שני ההרים, ידע אחזה בענף ואז עפתי קדימה עם התרמיל הכבד. נעתי הצידה הענף עקף את גודל העת ואז קפצתי על הסלעים. וניסיתי למצוא אחיזה, אך לפני שנפלתי הרגשתי שאוחזים בידי. הבאתי למעלה רואה את אופיר וכריסטאן.
מהר עליתי למעלה שהם מושכים אותי.ונחתי על הקרקע מתנשפת בהלם מהסיטואציה שבשניה יכלה לגזול לי וליעל את החיים.
עלינו עד הפסגה ויואב טיפל ביעל ואני טיפלתי בעצמי למרות שכולם הציעו לי עצה. העפתי כמה מבטים ביעל וטעיתי לרגע עם הכתוב הוא נכון...
הבנים הלכו להביא הספקה למדורה והבנות הכינו מרשמלו בשיפודים.